Search This Blog

Music Channel ~ http://youtube.com/AaronHai1

INR interview: Hal'haka HeSepharadit HaYerushalmit, a new band of young musicians performing traditional Judeo-Middle Eastern music ✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡ שבע החכמות' לפי סדרן: חכמת החשבון, התכונה והמדידה. ב) חכמת היצירה וההרכבה. ג) חכמת הרפואה והצמיחה. ד) חכמת ההגיון הדקדוק והמשפט. ה) חכמת הנגינה והקדושה. ו) חכמת התיקון והשילוב. ז) חכמת הביגו"ר (בין גשם ורוח) וכחות הנפש = המטאפיזיקה ✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡✡▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼▼ Essay List: ▼ 2013 (1) November (1) ___ Segulot, Briyut Ve Sakanah ~ Anecdotes, Health and Hazards ___ ▼ 2011 (1) ___ ▼ February (1) ___ את השבת ~ The Sabbath ▼ 2010 (8) ___ ▼ June (1) ___ זיווגים Do Soul-Mates exist? ~ ▼ May (1) ___ STAR ✡f DAVID, Western/Wailing Wall & Hebron ▼ April (4) ___ Adam & Eve - BREAD, BLOOD & CANDLE ___ The Leviathan - הלויתן ___ Good Spouse or Bad Spouse? ___ What Aristotle wrote to Alexander {Hebrew/English... ▼ March (1) ___ Ten Commandments - עשרת הדברות ___ ▼ February (1) ___ ▼ יהדות ספרד - ▼ February (1) ___ Sephardic Jewry ▼ 2009 (3) ___ ▼ December (1) ___ Advice on how to Stay Away from Disputes ▼ July (2) ___ Twelve ages of MAN - Midrash on the "ZODIAC" ___ The Pope, Yeshu HaMamzer & the Messiah

Compiled by: Aaron Hai

Thursday, April 22, 2010

The Leviathan, Redemption Banquet/Succot - הלויתן וסעודת הגאולה


There the ships go; This Leviathan You created with which to play… -Psalms 104:26
שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ ~תהלים קד,כו
On that day, the Lord shall visit with His hard and great and strong sword on leviathan the barlike serpent, and upon leviathan the crooked serpent, and He shall slay the dragon that is in the sea.
Yeshayahu - Isaiah - Chapter 27 בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקד ה' בְּחַרְבוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם. ~ישעיה כז,א

And the Maharal of Prague [1520-1609] emphasizes that there will be FOUR items at the Seudat HaLivyathan [Leviathan Feast]: Fish, Wine, Fowl and Meat. And HaRav Yitzhak Ginsburgh adds, that these FOUR correspond to G-d's Explicit Name [Tetragrammaton] "Yud - Kei - Vav - Kei" [never pronounce]...

המהר"ל מדגיש שבסעודת הלויתן תהיה ד' דברים: א) לויתן, ב) יין המשומר, ג) זיז שדי, ד) שור הבר
1) יוד = חכמה נסתרת, עלמה דאתכסיא ~ LEVIATHAN ~ Yud, Hokhmah [wisdom] fish represent the 'Hidden' World/Wisdom [D'ItCasia]
2) הה = [נכנס] יין המשומר [יצא סוד] 70 ~ YAYIN [wine] ~ Hei, BINAH [UNDERSTANDING] יין YAYIN [WINE] = 70, 'SOD' [secret]
3) ואו = עוף בגימטריא יוסף [156], בחינת היסוד ~ Ziz Sadai [fowl] ~ Vav, Yesod [foundation] [עוף 'OF' = 156, 'YOSEF,' representing YESOD]
4) הה = מלכות, תורת הנגלה ~ SHOR HaBAR [wild bull], represents ~ Hei, Malkhut [kingdom] and 'Torat HaNigleh' [revealed Torah]

And HaRav Ginsburgh Shlita asks: So if there are FOUR items, then why is it called "Seudat HaLivyatan"?
This is for it is written in the holy books: that in the future, man's main sustenance will be FISH [as opposed to wheat].
-Purim Hitvaadut in Ramat Aviv, 5771 ושואל הרב יצחק גינזבורג שליט"א: למה זה נקרא דווקא "סעודת הלויתן"? י
כי כתוב: "שלעתיד לבוא הדג זה העיקר." [בניגוד לחיטה] ~התוועדות פורים ברמת אביב, התשע"א

Rabbah b. Bar Hana further related: Once we travelled on board a ship and we saw a bird standing up to its ankles in the water while its head reached the sky. R' Ashi said: That [bird] was Ziz Sadai for it is written: And "Ziz Sadai Imadi" [is with me]
(in Psalms 50:11, the word 'Imadi' hints that its head was with Hashem in His domain). -Bava Bathra 73b
ד' דברים: דג ויין ועוף ובשר - ולגבי העוף הגמרא מספרת: פעם אחת היינו הולכים בספינה, וראינו ציפור אחת שעומדת עד קרסוליה במים, וראשה בשמים...אמר רב אשי ההוא זיז שדי הוא דכתיב (תהלים נ, יא) וזיז שדי עמדי ~בבא בתרא עג,ב
_____________
The Midrash Rabba on Vayikra/Leviticus describes a match that will take place in the Messianic era between the Leviathan and the Wild Bull, known as the "Shor Habar". The Midrash describes how the Bull will attack and kill the Leviathan with its horns, while the Leviathan will attack and 'ritually slaughter' [shehitah] the bull with its tail, which is compared to a butcher's knife.

The Leviathan will be divided among Hakhamim (sages) and sold in the markets of Yerushalayim (ha'Rif - it will be given to those who supported Hakhamim) - "Yehetzuhu Bein Kena'anim." -Bava Bathra 75a
והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים, שנאמר (איוב מ ל) [יכרו עליו חברים] יחצוהו בין כנענים ואין כנענים אלא תגרים שנאמר (הושע יב ח) כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשק אָהֵב; ואי בעית אימא מהכא: (ישעיהו כג ח) [מי יעץ זאת על צר המעטירה] אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ. ~ב. בתרא עה
_____________
(Rav Dimi): When the Livyatan is hungry, it spews hot air from its mouth
and boils [makes foam in] all the water in the depths - "Yati'ah ka'Sir Metzulah";
If it would not put its mouth in Gan Eden, no creature could stand its smell - "Yam Yasim KaMerkaha".
When it is THIRSTY (and drinks), it makes FURROWS (T'lamim) in the sea - "Aharav Ya'ir Netiv" (the depths are uncovered).
(Rav Aha bar Yaakov): The depths do not return to normal for 70 years - "Yahshov T'hom laSeivah." (Bava Bathra 75a)
אתא רב דימי אמר רבי יוחנן בשעה שלויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה שנאמר (איוב מא, כג) ירתיח כסיר מצולה ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו שנאמר (איוב מא, כג) ים ישים כמרקחה ובשעה שצמא עושה תלמים תלמים בים שנאמר (איוב מא, כד) אחריו יאיר נתיב אמר רב אחא בר יעקב אין תהום חוזר לאיתנו עד שבעים שנה שנאמר (איוב מא, כד) יחשוב תהום לשיבה ואין שיבה פחותה משבעים אמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן שנאמר (איוב מ, ל) יכרו עליו חברים ואין כרה אלא סעודה שנאמר (מלכים ב ו, כג) ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו ואין חברים אלא תלמידי חכמים שנאמר (שיר השירים ח, יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני ~בבא בתרא עה,א
_____________

In the end of days Hashem (G-d) will slaughter the LEVIATHAN,
and we will eat it’s meat, which is the tastiest in the world,
more than any delicacy!!! And it's SKIN has the most MARVELOUS DESIGNS
in the WORLD! And we will sit in a SUCCAH made of it's SKIN,
while BASKING under it's SHADE in delight... כשתבוא הגאולה ויחיו המתים, יהרוג השם יתברך את הלויתן ונאכל את בשרו שהוא הכי טעים בעולם מכל המעדנים, ועורו יש בו כל הציורים הכי יפים בעולם ונשב תחת צל עורו ונהנה
300 mitzvot per Minute
The Yaabetz wrote: that the mitzvah of dwelling in SUCCOT (Sukkot) is 300 mitzvot per Minute!!!
For any constant Mitzva (Mitzvah T'dirit) is such...
Tze' UvDok [go and examine]:
__צא ולמד__ : Any ordinary person who studies Torah, exclaims 300 syllables per minute.
And the Zohar teaches that each syllable is a Mitzva. There are also 300 MOMENTS in a MINUTE.
כתב הגאון היעב״ץ: שמצות ישיבה בסוכה היא 300 מצוות בדקה! כי כל מצוה תדירית מתקיימת 300 פעם בדקה... צא ובדוק מלימוד תורה שאדם רגיל משמיע לפחות 300 הברות בהיגויו וכנזכר בזוהר שכל הברה היא מצוה, ויש 300 רגעים בדקה
When the Days of Awe, the great days of repentance and spiritual reawakening are over, our souls are liable to leave our bodies out of their zealous desire to serve G-d. But the Holy One is filled with compassion for us, and commands us to
"take refuge in the Sukkah." -R' Uri of Strelisk
דע , שכל גבר שאינו יושב בסוכה מפסיד עשרות אלפים של מצוות שיכול להרוויח בכל דקה 300 מצוות במשך שבעה ימים ...והסוכה מגינה כל החיים א, מאריכה ימים [איכה ד,כ: אשר אמרנו בצילו יחיה]. ב, מצילה מאוייבים [תהילים כז,ה: כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אהלו]. ג, זוכה לעולם הבא [זוהר תיקון ע: מסכך עליה בההוא עלמא, בעלמא דין ובעלמא דאתי]. ד, זוכה לשלום ולבריאות. ה, השם יתברך מחבק אותו... שנאמר: (שיר השירים ב,ו) וימינו תחבקני. ו, ניצל מעונש גלות ונדודים. ז, בשעת צרה תגן עליו, כאמרו: בשעתה דאצטריך ליה ח, זוכה לרוח הקודש, כמו שאמרו חז"ל: "למה נקרא שמה יסכה? שסכתה ברוח הקודש." ~מגילה יד,א And the Sukka protects one's whole life: ____________________________________________________________________________________________________________ 1) from enemies (Tehillim 27:5) "He will hide me in His Sukka on the day of calamity; He will conceal me in His secret tent."
2) lenghtens one's days [Eicha 4:20 - "Under his protection we shall live among the nations."] ☑
3) merits us the world to come [Zohar: M'sakekh Aleh B'hahu Alma/UveAlma DeAthei] ➇
4) merits us to peace and good health ✌
5) Hashem hugs us... as written: (songs 2:6) and his right hand would embrace me ⊰ ⊱
6) saves one from the punishment of exile and wandering 웃
7) protects one in times of trouble [Zohar: Deshaata D'itzterikh Leih] ✡
8) merits Ruah haKodesh, (Megilla 14a) why was she called Yiskah (Sarah)? Because "Sokhtah" (she saw) with Ruah haKodesh.
_____________
Cup of King David = 80 Liters
Abaye taught that the cup of David ha'Melekh in Olam ha'Ba [world to come] will hold 221 Log = 80 Liters
[884 cups, each = approx. half of a disposable cup]. He derives this from the verse, "Kosi Revayah" -- "my cup overflows"
(Tehilim 23:5). The Gematriya of the word "Revayah" is 221.
Maharsha: Pesahim (119b) relates that in the World to Come, Hashem will make a feast at which David ha'Melekh will be honored with the recitation of Birkat ha'Mazon [grace] over a cup of wine. -Yoma 76a
~ אמר אביי שמע מינה כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא [=80 ליטר, 884 כוסיות] מחזיק שנאמר: כוסי רויה רויה
בגימטריא הכי הוי: יומא עו,א, ילקוט שמעוני [נח] - פרק ז - רמז נז
______________
Yayin Nesekh
The Ramaz [Harav Moshe Zacuta 1625-1698] wrote:
when one drinks "Yayin Nesekh" [wine fit for idolatrous use or uncooked, yet handled by a non-observant person],
an 'impure spirit' enters into them and defiles their body & soul, until the [Mekatreg HaElyon] HEAVENLY ACCUSER has permission to snatch away their soul from it's ROOT. And the portion of YAYIN HaMeshumar [stored away wine] that is alloted to them is taken and placed in Gehinam [purgatory] and they also lose their portion in the LEVIATHAN.
ומצאתי בסייעתא דשמיא ביאור לזה בדברי המקובל הרמ"ז = רבנו משה זכותא ז"ל שכתב כי כששותה יין נסך נכנסת בו רוח טומאה,
ומטמא גופו ונשמתו עד אשר המקטרג העליון יש לו רשות לחטוף נפשו מתוך שורשה.
והחלק המגיע לו מהשכר של יין המשומר לוקח לו, ונשאר חלקו בגהינם וגם אין לו חלק בלוויתן.
***Note: Rav Moshe Feinstein (Teshuvot Igrot Moshe Y.D. 2:52 and see 3:31) and Rav Ovadia Yosef (Teshuvot Yabia Omer 8:Y.D. 15) rule that wine need not be boiled in order to be defined as Mevushal [cooked]. They believe that if the wine is heated to 175 degrees Fahrenheit (or 80 degrees Celsius, Maalot) it is certainly regarded as Mevushal.
From: Yayin Mevushal and Non-Observant Guests, by Rabbi Chaim Jachter
______________

Yalta (Rav Nahman's wife taught): For everything that the Torah forbids, something similar is permitted: Pigs are forbidden, but there are Kosher fish whose brain (and tongue) have the same taste [Cod for example] "Shibutah..."
Blood is forbidden, but liver (which is congealed blood) is permitted;
A married woman is forbidden, but a divorcee is permitted; etc.. ~Hullin 109b



______________

Commentary on Mishnayot Kilayim 8:5 Mentions mystical creatures , shor HaBar and Adnei HaSadeh (unintelligible Speaking Orangutan)...Esau was known to hunt an animal whose features are similar to that of humans yet it is connected to the ground by an umbilical cord through which it draws nutrients. Its real name is “Yaduah” and it is a fearsome creature that devours any other creature that comes too close. The Bartenura concludes by advising us that the best way to hunt this animal is to shoot arrows directly at the cord – its life source – and once this is damaged, the Yaduah will die immediately. This explanation is somewhat puzzling. If the Yaduah is so dangerous, why would anyone risk trying to hunt it? The answer to this lies in Rashi’s explanation to Vayikra 19:31: “Do not turn to any medium (Ovot) or Yidoni”. Rashi explains that a Yidoni gained a supernatural ability to see into the future by inserting a bone of the Yaduah into their mouths and either the bone would talk (Rashi) or the bone would give them the ability to talk (Tiferet Yisrael, Rambam). Another feature of this bone is that according to the Ra’avad, you can insert this bone into the mouth of a dead person and conduct a conversation with that person. It is these magical and mysterious features that clearly make the Yaduah a very sought after prize. After evaluating a number of different options as to what is an Adnei Ha’Sadeh, it might now be possible to better understand the reasoning behind the views of the Tana Kama and R’ Yosi with regard to this creature’s halachic status as a man or a beast. The Tana Kama would agree with the explanation of the Tiferet Yisrael and others who claim that the Adnei Ha’Sadeh is much closer to apes and monkeys than humans and therefore has the din of an animal. Whereas R’ Yosi would agree with the view of the Yerushalmi that it is a wild man and therefore would have the same din as a human with regard to Tum’ah and Taharah... פרק ח - משנה ה הַפְּרוּטִיּוֹת אֲסוּרוֹת, וְהָרַמָּךְ מֻתָּר. וְאַדְנֵי הַשָּׂדֶה, חַיָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְטַמְּאוֹת בָּאֹהֶל כָּאָדָם. הַקֻּפָּד וְחֻלְדַּת הַסְּנָיִים, חַיָּה. חֻלְדַּת הַסְּנָיִים, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְטַמֵּא כַזַּיִת בְּמַשָּׂא, וְכָעֲדָשָׁה בְּמַגָּע: ר"ע מברטנורה פְּרוּטִיּוֹת. מִין פְּרָדוֹת שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד [עֲלֵיהֶן] וּלְבָרֵר עַל יְדֵי סִימָנִים אֵיזֶה מֵהֶם אִמּוֹ חֲמוֹר וְאֵיזֶה מֵהֶם אִמּוֹ סוּס, הִלְכָּךְ אֲסוּרִין זֶה עִם זֶה: וְהָרַמָּךְ מֻתָּר. שֶׁכֻּלָּם מִין אֶחָד וְאִמָּם סוּס, וּבִלְשׁוֹן עֲרָבִי קוֹרִין לְסוּסְיָא נְקֵבָה רמ"ך, וְדוֹמֶה לוֹ (אֶסְתֵּר ח) בְּנֵי הָרַמָּכִים: אַדְנֵי הַשָּׂדֶה. חַיָּה הַגְּדֵלָה בַּשָּׂדוֹת, וּכְמִין חֶבֶל גָּדוֹל יוֹצֵא מִן הָאָרֶץ שֶׁגְּדֵלָה בוֹ אוֹתָהּ חַיָּה, וּשְׁמָהּ יָדוֹעַ, וְהוּא יִדְעוֹנִי הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וּמְחֻבָּר בְּטַבּוּרוֹ בְּאוֹתוֹ חֶבֶל הַיּוֹצֵא מִן הָאָרֶץ, וְצוּרָתוֹ צוּרַת אָדָם בְּפַרְצוּף וְיָדַיִם וְרַגְלַיִם וְאֵין כָּל בְּרִיָּה רַשָּׁאָה לִקְרַב אֵלָיו {י} כִּי הוּא הוֹרֵג וְטוֹרֵף כָּל הַקָּרֵב אֵלָיו. וּכְשֶׁרוֹצִים לָצוּד אוֹתוֹ מוֹרִים בְּחִצִּים בַּחֶבֶל עַד שֶׁנִּפְסָק, וְצוֹעֵק בְּקוֹל מַר וּמֵת מִיָּד, וְאֵלָיו רָמַז בְּאִיּוֹב (ה) כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְּרִיתֶךָ: מְטַמֵּא בָּאֹהֶל כָּאָדָם. דִּכְתִיב (בְּמִדְבָּר יט) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, בָּאָדָם שֶׁגָּדֵל בַּשָּׂדֶה: הַקֻּפָּד. שֶׁרֶץ שֶׁגּוּפוֹ מָלֵא קוֹצִים, וּכְשֶׁאָדָם נוֹגֵעַ בּוֹ כּוֹפֵל עַצְמוֹ וּמַכְנִיס יָדָיו וְרַגְלָיו בְּבִטְנוֹ וְנַעֲשֶׂה כְּכַדּוּר, וְקוֹרִין לוֹ בְּלַעַ"ז אריצ"ו: חֻלְדַּת הַסְּנָיִים. חֻלְדָּה הַגְּדֵלָה בַּסְּנֶה: כַּזַּיִת בְּמַשָּׂא. דִּמְסַפְּקָא לְהוּ אִם מִין חַיָּה וּמְטַמְּאָה נִבְלָתוֹ בְּכַזַּיִת וּמְטַמְּאָה נַמִּי טֻמְאָה חֲמוּרָה בְּמַשָּׂא לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְגָדִים כְּנִבְלַת בְּהֵמָה {יא} טְמֵאָה, אוֹ מִין שֶׁרֶץ הוּא וּמְטַמֵּא בְּכָעֲדָשָׁה אֲבָל אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא כְּנִבְלַת בְּהֵמָה אֶלָּא בְּמַגָּע כְּשֶׁרֶץ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי לֹא בְאַדְנֵי הַשָּׂדֶה וְלֹא בְחֻלְדַּת הַסְּנָאִים: (ר"ע מברטנורה). עיקר תוי"ט {י} כִּמְלֹא הַחֶבֶל: {יא} דְּחַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק בְּהֵמָה הַמַּקְשָׁה: (עיקר תוי"ט). רמב"ם והרמך. הוא מין ממיני הסוסים וכמדומה לי שהוא חלוש התאוה שיש מין הסוסים חלושי תאוה. ומה שאמר בענין זה אסורות ומותרות ר"ל שאסור לעשות הרכבה או שיהיה מותר: ואדני השדה. הם חיות הדומות לבני אדם ואומרים המספרים חדושי העולם שהוא מדבר דברים רבים שאינם מובנים ודבורו דומה לדבור אדם ושמו אלנאנס בלשון ערב ומגידים מעניניו בספרים דברים רבים: וקופד. נקרא בערבי קנפוד: וחולדת הסניים. חיה דומה לחולדה ממיני השועלים. ומן העקרים שיתבארו לך במקומן בע"ה שהשרץ והוא כל אחד משמנה שרצים הנזכרים בתורה כענין שאמ' החולד והעכבר לא יטמא במשא אבל הוא מטמא במגע בלבד והנבלה תטמא במגע ובמשא והשרץ יטמא בכעדשה והנבלה תטמא בכזית על כן אמר ר' יוסי שבית שמאי היו מסופקין בחולדת הסניים אם הוא שרץ משמנה שרצים והוא ממין החולד או הוא ממין חיה והיו דנין עליו לחומרא ונותנין עליו חומרי הנבלה ואמרו מטמא בכזית במשא כמו נבלה ונותנין עליו ג"כ חומרי השרץ ואמרו שהוא מטמא בכעדשה במגע כשרץ ואין הלכה כר' יוסי בשני דבריו: (רמב"ם





עדכון יום ה'הזכייה הגדולה בתולדות המדינהשבעים ושש מליון.הרמז בגלרית רמזים כללית תשפ"א בדף ראשי כללי, סוד החשמל, תיעוד אירועים הִתְרַסְּקוּת הַחֲלָלִית ‘בְּרֵאשִׁית’ שֶׁנִּסְּתָה לִנְחוֹת עַל הַיָּרֵחַ לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, מְרַמֶּזֶת עַל שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּה סוֹד סִיּוּם מַלְכוּת הָעֵרֶב רַב. | סוד החשמל מאת מערכת כי לה' המלוכה ג׳ בסיון ה׳תשע״ט – 06/06/2019, 10:52 בראשית, סוד המ', עיבור, ערב רב מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (בראשית א, א) אָמַר רַבִּי יִצְחָק לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵ”הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם” שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל, וּמַה טַּעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית מִשּׁוּם “כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם”, שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׂרָאֵל לִיסְטִים אַתֶּם שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹיִם הֵם אוֹמְרִים לָהֶם כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הקב”ה הִיא, הוּא בְּרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשָׁר בְּעֵינָיו, בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ. שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁרוֹאִים מִכָּאן שֶׁהַסּוֹד שֶׁל פְּתִיחַת הַתּוֹרָה בִּ“בְּרֵאשִׁית“ הוּא הַסּוֹד שֶׁל מִצְוַת “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם” שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל קִבְּלוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וְהַסּוֹד שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כִּי שְׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ הֵם הֲכָנָה לַתּוֹרָה. יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיְתָה הֲכָנָה לְמַתַּן תּוֹרָה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲוִירָהּ מַחְכִּים הִיא הַמָּקוֹם שֶׁה’ הוֹעִיד לְבָנָיו שֶׁבּוֹ יוּכְלוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת. לָכֵן שְׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִמְצָאִים בַּסּוֹד שֶׁל בְּרֵאשִׁית כִּי זֹאת הָרֵאשִׁית וְהַהַתְחָלָה שֶׁבְּלִי הֲכָנוֹת אֵלּוּ אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת רֵאשִׁית. הַיְסוֹד שֶׁל הָעֵרֶב רַב הוּא שֶׁהֵם רוֹצִים שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שֶׁפַע גַּשְׁמִי בְּלִי הַתַּכְלִית שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, הַיְינוּ הָעֵרֶב רַב רָצוּ אֶת יְצִיאַת מִצְרַיִם וְהָרְכוּשׁ גָּדוֹל שֶׁהָיָה שָׁם בְּלִי הַתַּכְלִית שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כַּיָּדוּעַ שֶׁהֶעָרֵב רַב רָצוּ לָצֵאת מִמִּצְרַיִם וְלָכֵן לֹא מֵתוּ בְּמַכַּת חֹשֶׁךְ, וְהֵם אָכֵן יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, אֲבָל אֶת הַתּוֹרָה הֵם לֹא רָצוּ לְקַבֵּל. כְּפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁהֵם עָשׂוּ אֶת עֵגֶל הַזָּהָב לְרַמֵּז שֶׁרוֹצִים רַק אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַשֶּׁפַע הַגַּשְׁמִי וּפָגְמוּ אֶת מַתַּן תּוֹרָה, וְכֵן הָעֵרֶב רַב רוֹצִים אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִצַּד הַשֶּׁפַע הַגַּשְׁמִי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ, אֲבָל אֵינָם רוֹצִים אֶת הַתַּכְלִית שֶׁל לִמּוּד הַתּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּפִי שֶׁרוֹאִים הַיּוֹם שֶׁשִּׁלְטוֹן הָעֵרֶב רַב מְעֻנְיָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבוֹנֶה אוֹתָהּ, אֲבָל הוּא נִלְחָם בְּלוֹמְדֵי הַתּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְלָכֵן הַפְּגָם שֶׁל הָעֵרֶב רַב נִרְמָז בִּבְרֵאשִׁי”ת אוֹתִיּוֹת שִׁיבֵּ”ר אֶ”ת, שֶׁמֹּשֶׁה שִׁיבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת שֶׁכּוֹלְלִים אֶת הַתּוֹרָה מֵא’ עַד ת’. בִּגְלַל הַפְּגָם שֶׁל הָעֵרֶב רַב בִּבְרֵאשִׁית שֶׁכּוֹלֵל יְצִיאַת מִצְרַיִם וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן בְּסִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁנָּעוּץ בִּתְחִלָּתָהּ נִרְמָז שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, כַּמּוּבָא בְּרַשִׁ”י (דברים לד, יב) “וּלְכָל הַיָּד הַחֲזָקָה” שֶׁקִּבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּלוּחוֹת בְּיָדָיו וגו’, “לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל” שֶּׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ לִשְׁבֹּר הַלּוּחוֹת לְעֵינֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר “וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם” וְהִסְכִּימָה דַּעַת הקב”ה לְדַעְתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ. וְכֵן הָעֶרֶב רַב קְשׁוּרִים לִבְרֵאשִׁית, כִּי בְּרֵאשִׁית זֶה סוֹד הָעִבּוּר שֶׁל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בִּתְפִלַּת רֹאשׁ הַשָּׁנָה ‘הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם’ מִלְּשׁוֹן הֵרָיוֹן, וְכֵן הָעֵרֶב רַב הֵם מִשֹּׁרֶשׁ עִבּוּר אוֹתִיּוֹת בְּעוֹר שֶׁהוֹלִיד אֶת יוֹנוּ”ס וְיוֹמְבְּרוּ”ס רָאשֵׁי הָעֵרֶב רַב שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל. וְשִׁבְעִים הַשָּׁנִים שֶׁל שִׁלְטוֹן הָעֵרֶב רַב הֵן תְּקוּפָה שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עִבּוּר שֶׁמּוֹלִיד אֶת מָשִׁיחַ שֶׁהוּא הַטּוֹב שֶׁיּוֹצֵא מֵהָרַע שֶׁל קְלִפַּת הָעֵרֶב רַב. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּ’שַׁעַר הַהַקְדָּמוֹת’ לְהָאֲרִיזַ”ל (ע’ קלב) שֶׁהֵרָיוֹן הוּא בִּבְחִינַת רַע, כֵּיוָן שֶׁהוּא מְבָרֵר אֶת הַטּוֹב מֵהָרַע, וְהַלֵּדָה הִיא יְצִיאַת הַטּוֹב מֵהָרַע, הַוָּלָד מְסַמֵּל אֶת חֵלֶק הַטּוֹב שֶׁנִּבְרָר מֵהַדָּם וְכוּ’ הַמְסַמְּלִים אֶת חֵלֶק הָרָע, וְלָכֵן יֵשׁ בָּהֵרָיוֹן רַ”ע יָמִים. וְכֵן הֵרָיוֹן בְּגִימַטְרִיָּא רַע. וְהִנֵּה הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת בְּעֶרֶב פֶּסַח תשע”ט בְּסִיּוּם הַ70 שָׁנִים שֶׁל מַלְכוּת הָעֵרֶב רַב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתּוֹצְאוֹת הַבְּחִירוֹת הָיוּ 35 וְעוֹד 35 לִשְׁתֵּי הַמִּפְלָגוֹת הַגְּדוֹלוֹת יַחַד 70. בְּאוֹתָם יָמִים הִתְרַסְּקָה חֲלָלִית יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנָּתְנוּ לָהּ אֶת הַשֵּׁם ‘בְּרֵאשִׁית’ שֶׁנִּסְּתָה לִנְחוֹת עַל הַיָּרֵחַ. וְהָרִסּוּק הָיָה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁצָּפוּ בַּנִסָּיוֹן הַזֶּה שֶׁל הַחֲלָלִית לִנְחוֹת עַל הַיָּרֵחַ. הִשְׁתַּלְשֵׁל כָּאן שֶׁנָּתְנוּ אֶת הַשֵּׁם בְּרֵאשִׁית לִפְעֻלָּה שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת שְׁנֵי יְסוֹדוֹת הָעֵרֶב רַב; הַיְסוֹד שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגַּאֲוָה הַיִּשְׂרְאֵלִית כִּלְשׁוֹנָם, כִּבְיָכוֹל הֵם יְכוֹלִים לִשְׁלֹחַ חֲלָלִית וְכוּ’, וְהַיְּסוֹד שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁנִּכְלַל בִּבְרֵאשִׁית בַּפָּסוּק “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”, כִּי הַפָּסוּק הַזֶּה מְדַבֵּר עַל מִצְוַת הַיָּרֵחַ שֶׁקִּבַּלְנוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וְהַחֲלָלִית נִשְׁלְחָה לַיָּרֵחַ. וְלָכֵן הַחֲלָלִית שֶׁמְּרַמֶּזֶת עַל הַלּוּחוֹת מִתְרַסֵֶּקֶת לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁל שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, כִּי ה’ מְרַמֵּז לָהֶם אֶת מַה שֶּׁמֹּשֶׁה רִמֵּז לָהֶם בִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, שֶׁבְּלִי הַתַּכְלִית שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה הֵם מִתְרַסְּקִים, וְאֵי אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ אֶת הַלּוּחוֹת לַחֲלָלִית מִלְּשׁוֹן חוֹל שֶׁהוּא הֵפֶךְ הַקֹּדֶשׁ. וְכֵן לוּחוֹת מְרַמְּזִים עַל לַחוּת שֶׁל מַיִם, כִּי הַתּוֹרָה נִמְשְׁלָה לָמָיִם, וְהַחֲלָלִית מְרַמֶּזֶת עַל הַחוֹל הַיָּבֵשׁ שֶּׁאֵין בּוֹ לַחוּת. וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּדִיּוּק 40 יָמִים אַחֲרֵי יוֹם יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּיוֹם אַרְבָּעִים לָעֹמֶר שֶׁהָעֵרֶב רַב לֹא הִצְלִיחוֹ לְהָקִים מֶמְשָׁלָה וְנֶאֶלְצוּ לָלֶכֶת לִבְחִירוֹת חוֹזְרוֹת, כִּי ה’ מַמְשִׁיךְ לִרְמֹז לָהֶם בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁל שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁהָיְתָה בְּיוֹם י”ז בְּתַמּוּז 40 יָמִים אַחֲרֵי שֶׁמֹּשֶׁה עָלָה לָהָר לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה. כִּי הָעֵרֶב רַב שֶׁנִּצְמָדִים לִיצִיאַת מִצְרַיִם מְקַבְּלִים אֶת הָעֹנֶשׁ 40 יָמִים אַחֲרֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁקִּבְּלוּ עֹנֶשׁ 40 יָמִים אַחֲרֵי מַתַּן תּוֹרָה בְּי”ז בְּתַמּוּז. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ד. הַנָּה שליט”א שֶׁבְּאֶמְצַע אַרְבָּעִים יֵשׁ אוֹתִיּוֹת עֵרֶב רַב, וְנִשְׁאֲרוּ אוֹתִיּוֹת אי”ם ר”ת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, רֶמֶז עַל הָעֵרֶב רַב שֶׁרוֹצִים רַק אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּלִי הַתּוֹרָה וּמְקַבְּלִים אֶת הָעֹנֶשׁ בַּיּוֹם הָ40 כְּמִנְיַן מֶ”ם, כְּמוֹ בִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁהָיְתָה בַּיּוֹם הַמֶּ”ם אַחֲרֵי מַתַּן תּוֹרָה. וְאָז עַם יִשְׂרָאֵל זוֹכִים לְהִפָּרֵד מֵהָעֶרֶב רַב שֶׁזֶּה סוֹד לֵידַת מָשִׁיחַ בִּפְתִיחַת הַמֶּ”ם סְתוּמָה. וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁהֵם קָבְעוּ בְּחִירוֹת חוֹזְרוֹת בְּיוֹם י”ז אֱלוּל תשע”ט, כִּי י”ז אֱלוּל זֶה תְּחִלַּת שְׁבִירַת הַמְּלָכִים שֶׁהָיְתָה בַּשָּׁבוּעַ שֶׁלִּפְנֵי כ”ה אֱלוּל שֶׁאָז נִבְרָא עוֹלַם הַתִּקּוּן, הַיְינוּ הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁיַּתְחִילוּ עִבּוּר חָדָשׁ בַּיּוֹם הַמְסֻגָּל לָזֶה, אֲבָל אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁשְּׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁמְּבַטֶּלֶת אֶת הַכֹּחַ שֶׁלָּהֶם הִיא סוֹד שְׁבִירַת הַמְּלָכִים שֶׁהִתְחִילָה בְּיוֹם י”ז אֱלוּל, (תאריך הבחירות הבאות) שֶׁזֶּה בְּעֶצֶם הַשְּׁבִירָה שֶׁל כֹּחַ הָרַע שֶׁבַּבְּרִיאָה. _______________________________________________________________________________________________________ ערב רב = 474 = דעת שזה נופל זה קם וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב”מ פה:) שֶׁשְּׁמוּאֵל נִקְרָא יַרְחִינָאָה מִלְּשׁוֹן יָרֵחַ, כִּי הָיָה בָּקִי בְּחָכְמַת הָעִבּוּר. וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין צח.) שֶׁשְּׁבוֹר מַלְכָּא שֶׁמְּרַמֵּז עַל שְׁבִירַת הַמַּלְכֻיּוֹת שָׁאַל אֶת שְׁמוּאֵל שְׁאֵלוֹת בְּעִנְיְנֵי מָשִׁיחַ: אֲמַר לֵיהּ שְׁבוֹר מַלְכָּא לִשְׁמוּאֵל, אָמְרִיתוּ מָשִׁיחַ עַל חַמְרָא אָתֵי, אֲישַׁדַּר לֵיהּ סוּסְיָא בַּרְקָא דְּאִית לִי. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא עַל שְׁמוּאֵל שֶׁעִקַּר הַגְּאֻלָּה אֶצְלוֹ הִיא שְׁבִירַת הַמַּלְכֻיּוֹת. (סנהדרין צט.) שְׁמוּאֵל אָמַר אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד. בְּסֵפֶר ‘אֲפִיקֵי מַיִם’ מַקְשֶׁה בְּשֵׁם הַגר”מ שַׁפִּירָא שליט”א מַדּוּעַ אָמַר הקב”ה לְמֹשֶה יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ, מָה הָעִנְיָן לָתֵת כֹּחַ לַשְּׁבִירָה אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר שִׁבֵּר. הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר טוֹב שֶׁשִּׁבַּרְתָּ, וּמָה הָעִנְיָן בִּנְתִינַת כֹּחַ, וְעוֹד מַקְשֶׁה מַדּוּעַ מְסַיֶּמֶת הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּדָבָר לֹא טוֹב שֶׁל שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת “וּלְכָל הַיָּד הַחֲזָקָה וְגוֹ'”, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י שָׁם. וְאֶפְשָׁר לְהוֹסִיף עַל הַקּוּשְׁיָא, מַדּוּעַ אָנוּ אוֹמְרִים שָׁם חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק, כַּבְיָכוֹל לָתֵת כֹּחַ וְחֹזֶק לִשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁשְּׁבִירַת הַלּוּחוֹת לֹא הָיְתָה מְאֹרָע חַד פְּעָמִי אֶלָּא מַמְשִׁיכָה בְּכָל הַדּוֹרוֹת, כָּל פַּעַם שֶׁהָעֶרֶב רַב קָמִים וְעוֹשִׂים עֵגֶל חֹדֶשׁ לִינוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה וּלְקַבֵּל רַק אֶת הַחֲלָקִים שֶׁהֵם רוֹצִים בְּלִי קַבָּלַת עֹל תּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁה’ רוֹצֶה, חוֹזֵר הָעִנְיָן שֶׁל שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁלֹּא לָתֶת לָהֶם יְנִיקָה מֵהַקְּדֻשָׁה, וַה’ נִלְחָם בָּהֶם דֶּרֶךְ מֹשֶׁה לְבַטֵּל אֶת הַשִּׁלְטוֹן שֶׁלָּהֶם וּלְהָקִים אֶת מַלְכוּת ה’ בָּעוֹלָם, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (פנחס רמו:) שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף יְנַצֵּחַ אֶת אֱדוֹם, וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד יְנַצֵּחַ אֶת יִשְׁמָעֵאל, וּמֹשֶה יְנַצֵּחַ אֶת הָעֵרֶב רַב. וְלָכֵן צָרִיךְ נְתִינַת כֹּחַ לָזֶה שֶׁיַּמְשִׁיךְ בְּכָל הַדּוֹרוֹת עַד הַתִּקּוּן הַשָּׁלֵם, וְאֵין כָּאן סִיּוּם בְּדָבָר לֹא טוֹב חַס וְשָׁלוֹם, אַדְּרַבָּה כָּאן נִרְמָז הַתִּקּוּן הַשָּׁלֵם וְהַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה שֶׁמֹּשֶׁה יַכְנִיעַ אֶת קְלִפַּת הָעֵרֶב רַב וְנִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה. וְזֶה מִתְחַבֵּר עִם תְּחִלַּת הַתּוֹרָה נָעוּץ סוֹפָן בִּתְחִלָּתָן כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה מְרַמֶּזֶת בִּתְחִלָּתָהּ וְסוֹפָהּ שֶׁהַתַּכְלִית שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם וְקַבָּלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא עֲבוּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה. וּמִי שֶׁפּוֹגֵם אֶת זֶה נֶעֱנָשׁ כְּמוֹ בִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁהַנֹּסַּח חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזַּק נִלְקָח מִפָּסוּק שֶׁמְּדַבֵּר עַל הִתְחַזְּקוּת בְּעַד עָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ “עָרֵי אֱלֹהֵינוּ” וְלֹא חַס וְשָׁלוֹם הַהֵפֶךְ מִזֶּה כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים הָעֵרֶב רַב: (ש”ב י, יב) “חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ”. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁמָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב (שמות יב, ב) “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”, הַיְינוּ שֶׁהַתַּכְלִית שֶׁל זֶה הִיא הִתְחַדְּשׁוּת בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה וְלֹא לַהֲפֹךְ אֶת זֶה לְחוֹל חַס וְשָׁלוֹם. וְכֵן מָשִׁי”חַ מְרֻמָּז בָּאוֹת הַשְּׁלִישִׁית בַּכָּתוּב עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְמֶזֶת בִּבְרֵאשִׁית כְּדִלְעֵיל: (תהילים קיא, ו) “כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ”. וְהָר”ת הַמֶּלֶ”ךְ. [שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אֵלִיָּהוּ נַחְמָנִי שליט”א]. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁיּוֹם שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת בְּי”ז תַּמּוּז הוּא יוֹם שֶׁל קֵץ, וְכֵן י״ז תַּמּוּז קֵץ הַיָּמִין עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ט. וְכֵן י״ז תַּמּוּז לֵידַת מָשִׁיחַ עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא 1290 הַקֵּץ בְּדָנִיֵּאל. וְכֵן יוֹ”ד זַיִ”ן בְּתַמּוּז תשע”ח עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא 1335 הַקֵּץ בְּדָנִיֵּאל. הַיְינוּ כֵּיוָן שֶׁבְּיוֹם י״ז בְּתַמּוּז בֻּטַּל הַתָּמִיד הוּא קָשׁוּר עִם הַקֵּץ בְּדָנִיֵּאל שֶׁשָּׁם כָּתוּב: (דניאל יב, יא) “וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים: אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה”. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּמִדְרַשׁ ‘סֵדֶר עוֹלָם רַבָּה’ (פרק רביעי) שֶׁנֹּחַ שָׁלַח אֶת הָעוֹרֵב בְּי’ בְּתַמּוּז, וְשָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּי”ז בְּתַמּוּז, וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ”א לְתִקּוּנֵי זֹהַר (תיקון כא) כָּל הַמַּבּוּל וְהַמַּעֲשֶׂה דִּשְׁלִיחוּת יוֹנָה מִתְפָּרֵשׁ הַכֹּל עַל הַגָּלוּת וְהַגְּאֻלָּה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שלח קסה.) “עֲלֵה זַיִת” זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ שֶׁל דָּוִד, וְזֶה הוּא שֶׁרָמְזָה יוֹנָה בִּימֵי נֹחַ “וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שֶׁזַּיִ”ת ר”ת י”ז תַּמּוּז. וְכֵן שָׁמַעְתִּי רֶמֶז פִּלְאִי עַל י”ז בְּתַמּוּז תשע”ח כְּתַאֲרִיךְ שֶׁל בְּעִתָּהּ. כַּיָּדוּעַ לְכָל תַּאֲרִיךְ מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם יֶשְׁנָם שְׁנֵי מִסְפָּרִים; מִסְפָּרוֹ מֵהַבְּרִיאָה, וּמִסְפַּר הַשָּׁנִים שֶׁנִּשְאֲרוּ לוֹ עַד סוֹף הַבְּרִיאָה, לְמָשָׁל לִשְׁנַת 5778 יֶשְׁנָם שְׁנֵי מִסְפָּרִים; הַמִּסְפָּר 5778 וְהַמִּסְפָּר 222 שֶׁנִּשְאֲרוּ לוֹ עַד סוֹף הַבְּרִיאָה. וְיֵשׁ לָנוּ כְּלָל בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ”ל שֶׁאִם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְגַלּוֹת אֶת נְקֻדַּת הַחִבּוּר שֶׁל שְׁנֵי דְּבָרִים, עוֹשִׂים הַכָּאָה בֵּינֵיהֶם, וְהַמִּסְפָּר שֶׁיּוֹצֵא הוּא נְקֻדַּת הַחִבּוּר בֵּינֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁעִנְיַן הַגְּאֻלָּה הוּא גִלּוּי שֵׁם הוי”ה בָּעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה הוי”ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, “וְנִגְלָה כְּבוֹד הוי”ה וְגוֹ'”, נְחַפֵּשׂ תַּאֲרִיךְ שֶׁאִם נַעֲשֶׂה בּוֹ הַכָּאָה נְגַלֶּה אֶת שֵׁם הוי”ה בְּתוֹךְ הַתַּאֲרִיךְ. וּרְאֵה זֶה פֶלֶא הַתַּאֲרִיךְ הַיָּחִיד בְּכָל הַשֵּׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנִים הוּא י”ז בְּתַמּוּז תשע”ח. הַחֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט: י”ז בְּתַמּוּז תשע”ח הוּא 5777.8 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, וְהוּא גַם 222.2 מִסּוֹף הַבְּרִיאָה, אִם נְחַשֵּׁב 5777.8 לְחַלֵּק לְ222.2 נְקַבֵּל 26 הַמִּסְפָּר שֶׁל שֵׁם הוי”ה. וְזֶה הַתַּאֲרִיךְ הַיָּחִיד בְּכָל הַבְּרִיאָה שֶׁהָהַכָּאָה הַפְּנִימִית שֶׁלּוֹ מַגִּיעָה לְ26 בִּמְדֻיָּק. הַמִּסְפָּר הַמְדֻיָּק הוּא 26002700270027 שֶׁיֵּשׁ כָּאן גַּם אֶת הַמִּסְפָּר 27 שֶׁהוּא שֵׁם הוי”ה עִם הַכּוֹלֵל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ עָמוֹס לֵוִי שליט”א שֶׁשֵּׁם הוי”ה עִנְיָנוֹ הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה, לָכֵן הַגִּלּוּי שֶׁלּוֹ מִתְגַלֶּה בְּתוֹךְ תַּאֲרִיךְ שֶׁכּוֹלֵל בְּתוֹכוֹ הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה, הַיְינוּ הֶהָיָה הוּא 5777.8 וְהַיִּהְיֶה עַד סוֹף הַשֵּׁשֶׁת אֲלָפִים הוּא 222.2 וְהַהֹוֶה הוּא מַה שֶּׁמְּחַבֵּר אֶת שְׁנֵי הַמִּסְפָּרִים בְּאוֹתוֹ רֶגַע הַמִּסְפָּר 26, שֶׁמְּגַלֶּה אֶת שֵׁם הוי”ה. וְכֵן עָבָר הֹוֶה וְעָתִיד בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁסִּיּוּם שִׁלְטוֹן הָעֵרֶב רַב בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל עוֹלֶה 2220. שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית, וְר’ א. י. שליט”א שֶׁרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין רָאשֵׁי הָעֵרֶב רַב בֶּעָבָר וּבַהֹוֶה עִם הַמִּסְפָּר 456, כְּפִי שֶׁמּוּבָא בְּ’שַׁעַר הַפְּסוּקִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (תשא) לָבָן הָאֲרַמִּי נִתְגַּלְגֵּל בְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר, כִּי בְעוֹר הוּא בְּנוֹ שֶׁל לָבָן, וְאָבִיו שֶׁל בִּלְעָם. וְהִנֵּה כָּל אוֹתָהּ הַמִּשְׁפָּחָה הֵם מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד הַנִּזְכָּר, שֶׁהֵם סִיגֵי נִשְׁמַת מֹשֶׁה. וְהֵם לָבָן וּבְעוֹר וּבִלְעָם וּבָנָיו יוֹנוּס וְיוֹמְבְּרוּס. וְלָכֵן יוֹנוּס וְיוֹמְבְּרוּס בְּנֵי בָנָיו, שֶׁהָיוּ רָאשֵׁי הָעֵרֶב רַב נִתְחַכְּמוּ לַעֲשׂוֹת הָעֵגֶל וְכוּ’. הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל יוֹנוּס יוֹמְבְּרוּס עוֹלָה 456, וְזֶה גַם הַגִּימַטְרִיָּא הַמְדֻיֶּקֶת שֶׁל רָאשֵׁי הָעֵרֶב רַב בְּדוֹרֵנוּ לִיבֶּרְמַן לַפִּיד שֶׁעוֹלִים 456. וְכֵן הַשֵּׁמוֹת הַפְּרָטִיִּים שֶׁלָּהֶם אֲבִיגְדוֹר וְיָאִיר עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל עוֹלִים 456. וְכֵן הָאָתוֹן שֶׁל בִּלְעָם שֶׁבִּלְעָם עָשָׂה אִתָּהּ מַעֲשֵׂה אִישׁוּת וְיָנַק כֹּחוֹ מִמֶּנָּה, כַּמּוּבָא בְּפִרְקֵי דְּר”א (ל”א) שֶׁהַחֲמוֹר שֶׁל אַבְרָהָם וּמֹשֶׁה וּמָשִׁיחַ שֶׁהוּא אוֹתוֹ חֲמוֹר, נוֹלַד מֵהָאָתוֹן שֶׁל בִּלְעָם שֶׁנִּבְרְאָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. הַגִּימָטְרִיָּא שֶׁל אָתוֹן עוֹלָה 456 עִם הַכּוֹלֵל. וְנִרְאֶה לְבָאֵר אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁל רָאשֵׁי הָעֵרֶב רַב לַמִּסְפָּר 456 כִּי הָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי מֹשֶׁ”ה הֵן תנ”ו הַיְינוּ 456 וְהָעֵרֶב רַב יוֹנְקִים מִמֹּשֶׁה, לָכֵן הֵם קְשׁוּרִים עִם הַמִּסְפָּר שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי מֹשֶׁה, שֶׁמְּסַמֵּל אֶת אֵלּוּ שֶׁיּוֹנְקִים מִמֹּשֶׁה. וְלָכֵן מֹשֶׁה מַכְנִיעַ אוֹתָם. וְכֵן יָאִיר לַפִּיד בְּגִימַטְרִיָּא מֹשֶׁה. וְכֵן הַמִּסְפָּר 456 שֶׁהוֹלֵךְ לְפִי סֵדֶר הַמִּסְפָּרִים מ4 ל5 ול6 מְרַמֵּז עַל דִּלּוּג מֵעַל הַמִּסְפָּרִים 1 ו2 ו3, וְזֶה בְּחִינַת הָעֶרֶב רַב שֶׁמְּדַלְּגִים עַל הָעִקָּר שֶׁזֶּה הַתּוֹרָה, וְהוֹלְכִים יָשָׁר לְהַהַשְׁפָּעוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת שֶׁבָּאוֹת מֵהַיְסוֹד וְהַמַּלְכוּת שֶׁקְּשׁוּרִים עִם מִסְפָּרִים אֵלּוּ. וְכֵן הַשָּׁנָה שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם ב’תמ”ח עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא 456. וְלָכֵן ב’ פְּעָמִים 456 עוֹלֶה עִם הַכּוֹלֵל בְּרֵאשִׁית, כִּי יֵשׁ כָּאן 2 רָאשֵׁי עֵרֶב רַב בֶּעָבָר וּבַהֹוֶה, וְיֵשׁ לָהֶם 2 שָׁרָשִׁים בִּבְרֵאשִׁית כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְלָכֵן מֹשֶׁה הִכְנִיעַ אוֹתָם בִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, כִּי שְׁבִירַת בְּגִימַטְרִיָּא ב’ פְּעָמִים 456, כִּי הַלּוּחוֹת נִשְׁבְּרוּ לִ2, וְגַם הַלּוּחוֹת עִם הַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 456. וְכֵן יָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ מִתַּלְמִידֵי הַ’חֲתַם סוֹפֵר’ שֶׁאֵינָם אוֹמְרִים חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק אֶלָּא חָזָק חָזָק חָזָק שֶׁעוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא מֹשֶׁה. וּלְפִי דְּבָרֵינוּ מְבֹאָר שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר וְנִתְחַזֵּק לְהוֹסִיף אֶת הָאוֹתִיּוֹת תנ”ו שֶׁבָּהֶם מֹשֶׁה מַכְנִיעַ אֶת קְלִפַּת הָעֵרֶב רַב בִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת בְּסִיּוּם הַתּוֹרָה, וְעַל זֶה אָנוּ אוֹמְרִים חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק הַיְינוּ ג’ פְּעָמִים חֲזַק שֶׁעוֹלִים מֹשֶׁה, יַחַד עִם תנ”ו הָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי מֹשֶׁ”ה שֶׁמַּכְנִיעַ אֶת קְלִפַּת הָעֵרֶב רַב. וְכֵן הַמִּסְפָּר 456 קָשׁוּר עִם הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי מְקוֹם הַשְּׁכִינָה שֶׁמּוֹלִידָה אֶת מָשִׁיחַ וּמַכְנִיעָה אֶת קְלִפַּת הָעֵרֶב רַב. וְכַיָּדוּעַ שֶׁקְּלִפַּת הָעֵרֶב רַב מְנַסִּים כָּל הַזְּמַן לְטַמֵּא אֶת הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי עַל יְדֵי הַכְנָסַת הָרֶפוֹרְמִים וְכוּ’. כֵּיוָן שֶׁכּוֹתֶל בְּגִימַטְרִיָּא 456, וְכֵן כּוֹתֶל בְּגִימַטְרִיָּא ד’ אִמָּהוֹת, וּבְגִימַטְרִיָּא ג’ מִלּוּיֵי שֵׁם אהי”ה שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת אִמָּא עִלָּאָה שֶׁמּוֹלִידָה אֶת מָשִׁיחַ. וְשָׁמַעְתִּי מֵהָאַדְמוֹ”ר מִקָּאמַרְנָא ר’ יִצְחָק שְׁלֹמֹה סַפְרִין שליט”א עַל הַכָּתוּב (שה”ש ב, יד) “יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה” שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַיּוֹנִים שֶׁנִּמְצָאוֹת בֵּין אַבְנֵי הַכֹּתֶל, “בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע”, וְלָכֵן הָאוֹתִיּוֹת הַפְּנִימִיּוֹת בְּ”יוֹנָתִי” בְּגִימַטְרִיָּא כּוֹתֶל, וְהָאוֹתִיּוֹת י”י שֶׁבַּחוּץ מְרַמְּזוֹת עַל שֵׁם ה’. וּכְפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁהַפָּסוּק הַזֶּה הוּא הֶמְשֵׁךְ שֶׁל הַפָּסוּק הַמְדַבֵּר עַל הַכֹּתֶל “הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים”. וּמְרֻמָּז בַּזֹּהַר (לך לך פד:) “יוֹנָתִי” זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, “בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע” זוֹ יְרוּשָׁלַיִם. וְכֵן הַמִּסְפָּר 456 בְּגִימַטְרִיָּא ב’ פְּעָמִים כְּרוּב, אוֹ ב’ פְּעָמִים עֵץ חַיִּים שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת סְפִירוֹת הַנֵּצַח וְהַהוֹד הַקְּשׁוּרִים עִם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְלָכֵן 456 בְּגִימַטְרִיָּא אַבְרָהָם יִצְחָק, כִּי הַנֵּצַח וְהַהוֹד מְקַבְּלִים מֵהַחֶסֶד וְהַגְּבוּרָה שֶׁהֵם סוֹד אַבְרָהָם וְיִצְחָק. וּכְשֵׁם שֶׁאַבְרָהָם יִצְחָק בְּגִימַטְרִיָּא 456, גַּם יַעֲקֹב רָחֵל לֵאָה בְּגִימַטְרִיָּא 456, כִּי יַעֲקֹב הוֹצִיא אֶת רָחֵל וְלֵאָה מִקְּלִפַּת הָעֵרֶב רַב שֶׁל מִשְׁפַּחַת לָבָן הָאֲרַמִּי. וּפֶלֶא שֶׁיָּאִיר לַפִּיד מַתְחִיל בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן ר”ת אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב רָחֵל לֵאָה. וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ פי”ד בְּגִימַטְרִיָּא צָבָ”א עִם הַכּוֹלֵל, כִּי הֵם נִלְחָמִים בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה דֶּרֶךְ גְּזֵרַת הַגִּיּוּס לַצָּבָא שֶׁקְּשׁוּרָה עִם הַקְּלִפּוֹת שֶׁמַּלְבִּישׁוֹת עַל שֵׁם צְבָאוֹת שֶׁמְּסַמֵּל אֶת סְפִירוֹת הַנֵּצַח וְהַהוֹד. וְכֵן מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 456. וְכֵן אִם נוֹסִיף לְ456 עוֹד 6 הַיְינוּ נִכְתּוֹב לִיבֶּרְמַן וְלַפִּיד וְכַדּוֹמֶה נְקַבֵּל אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁל יְסוֹד שֶׁבַּיְסוֹד שֶׁקָּשׁוּר עִם מִסְפַּר 6, וְקָשׁוּר עִם קְלִפַּת הָעֵרֶב רַב שֶׁיּוֹנְקִים מִמָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְלָכֵן נְפִילַת הָעֵרֶב רַב הִתְחִילָה בְּכ”ה אִיָּר שֶׁסָּמוּךְ לְיוֹם יְסוֹד שֶׁבַּיְסוֹד כְּשֶׁלֹּא הִצְלִיחוֹ לְהָקִים מֶמְשָׁלָה וְכוּ’. וְכֵן לַפִּיד לִיבֶּרְמַן בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים עוֹלֶה “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הוי”ה אֱלֹהֵינוּ הוי”ה אֶחָד”. וְכֵן הָר”ת שֶׁל אֲבִיגְדוֹר לִיבֶּרְמַן יָאִיר לַפִּיד אֱלִי”ל מְרַמֵּז עַל וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ חַיִּים אֱלִיעֶזֶר יוֹנָה שליט”א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת שֶׁבְּתוֹךְ אֲבִיגְדּוֹ”ר לִיבֶּרְמַ”ן הֵן נִגְמַ”ר דּוֹ”ר בִּיבִּ”י, רֶמֶז שֶׁהוּא מְסַיֵּם אֶת שִׁלְטוֹן הָעֵרֶב רַב שֶׁל בִּיבִּי. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁבִּנְבוּאַת הַיֶּלֶד נַחְמָן קַטּוּפָא נִרְמָז עַל שְׁנֵי אַחִים שֶׁיִּמְלְכוּ וְיַעֲשׂוּ צָרוֹת לְיִשְׂרָאֵל בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וְאוּלַי הַכַּוָּנָה לְלִיבֶּרְמַן וְלַפִּיד שֶׁהֵם קְשׁוּרִים עִם שְׁנֵי הָאַחִים יוֹנוּ”ס וְיוּמְבְּרוּס רָאשֵׁי הָעֵרֶב רַב. וְכֵן אִם נִכְתּוֹב בְּאוֹתִיּוֹת אַרְבַּע מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וְשֵׁשׁ בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עִם הָאוֹתִיּוֹת עוֹלֶה 2300 זְמַן הַקֵּץ בְּדָנִיֵּאל. מוּבָא בְּסֵפֶר ‘צֶמַח צַדִּיק’ (ליקוטים) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי יָכוֹל אֲנִי לִפְטוֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין וְאִלְמָלֵי יוֹתָם בֶּן עוּזִיָּהוּ עִמָּנוּ יְכוֹלַנִּי לִפְטוֹר מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. יֵשׁ לְפָרֵשׁ כִּי יוֹתָם בֶּן עוּזִיָּהוּ מְרַמֵּז עַל הַמְתָּקַת הַדִּינִים, כִּי יוֹתָ”ם גִּימַטְרִיָּא כּוֹתֶ”ל, הַמְתָּקַת ה’ גְּבוּרוֹת אֱלֹהִי”ם הָעוֹלִים ת”ל בְּשֵׁם הוי”ה בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלֶה כ”ו, וְר”ת בֶּ’ן ע’וּזִיָּהוּ הוּא ע”ב שֵׁם הַחֶסֶ”ד, וְכָל זֶה עַל יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְשַׁבָּת קֹדֶשׁ. רוֹאִים שֶׁיּוֹתָם בֶּן עוּזִיָּהוּ בְּכֹחוֹ לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים מִכָּל הָעוֹלָם כֵּיוָן שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא כּוֹתֶל, וְהוּא בְּסוֹד שַׁבָּת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת מִסְפַּר 456 כְּמִנְיַן יות”ם לְהַכְנִיעַ אֶת קְלִפַּת הָעֵרֶב רַב שֶׁנִּלְחָמִים בַּכֹּתֶל וּבְשַׁבָּת. וּמִמֵּילָא הוּא יָכוֹל לִפְטֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם מִן הַדִּין. וְכֵן פּוֹטֵר מִן הַדִּין עִם הַמִּלִּים עוֹלֶה 456 עִם הַכּוֹלֵל. מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מכות כד:) פַּעַם אַחַת הָיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר צוֹפִים קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת רָאוּ שׁוּעָל שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. הִתְחִילוּ הֵם בּוֹכִים וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק, אָמְרוּ לוֹ עֲקִיבָא מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְשַׂחֵק, אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים אָמְרוּ לוֹ, מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ “וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת”, עַכְשָׁיו נִתְקַיֵּם בּוֹ “עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ” וְלֹא נִבְכֶּה, אָמַר לָהֶם לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק, דִּכְתִיב “וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ”, וְכִי מָה עִנְיָן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה, וַהֲלֹא אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, אֶלָּא תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה. בְּאוּרִיָּה כְּתִיב “לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, וִירוּשָׁלַיִם עִיִּין תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר”. בִּזְכַרְיָה כְּתִיב “עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָיִם”. עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָה, הָיִיתִי מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּם נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה, בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּמֶת, וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ, עֲקִיבָא נִחַמְתָּנוּ, עֲקִיבָא נִחַמְתָּנוּ. וְכֵן שׁוּעָלִים בְּגִימַטְרִיָּא 456 הַמִּסְפָּר שֶׁל הָעֵרֶב רַב שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשּׁוּעָלִים שֶׁמְּהַלְּכִים בַּכֹּתֶל וּבְהַר הַבַּיִת, וּכְפִי שֶׁרוֹאִים אֶת הַפָּסוּק: “אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים” שֶׁסָּמוּךְ לַפָּסוּק שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַכֹּתֶל כְּדִלְעֵיל: “יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה”. וְכֵן הָר”ת “עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ” עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ט. כָּתוּב (בראשית כה, כ) “וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה”. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י “בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן”, וְכִי עֲדַיִן לֹא נִכְתַּב שֶׁהִיא בַת בְּתוּאֵל וַאֲחוֹת לָבָן וּמִפַּדַּן אֲרָם, אֶלָּא לְהַגִּיד שִׁבְחָהּ שֶׁהָיְתָה בַּת רָשָׁע וַאֲחוֹת רָשָׁע וּמְקוֹמָהּ אַנְשֵׁי רֶשַׁע וְלֹא לָמְדָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם: “מִפַּדַּן אֲרָם” עַל שֵׁם שֶׁשְּׁנֵי אֲרָם הָיוּ, אֲרַם נַהֲרַיִם וַאֲרַם צוֹבָה, קוֹרֵא אוֹתוֹ פַּדַּן לְשׁוֹן צֶמֶד בָּקָר, תַּרְגּוּם פַּדַּן תּוֹרִין. רוֹאִים שֶׁהַתּוֹרָה מְצַיֶּנֶת אֶת שֹׁרֶשׁ רִבְקָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּמָקוֹם שֶׁל רְשָׁעִים בְּמִשְׁפַּחַת לָבָן וּבְתוּאֵל שֶׁמֵּהֶם יָצְאוּ הָעֵרֶב רַב וְלֹא לָמְדָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וְנִרְאֶה דְּלָכֵן הַפָּסוּק פּוֹתֵחַ בַּגִּיל שֶׁל יִצְחָק אַרְבָּעִים שָׁנָה כְּשֶׁהוֹצִיא אֶת רִבְקָה מִקְּלִפּוֹת אֵלּוּ: “וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה” לְרַמֵּז עַל הַסּוֹף שֶׁל קְלִפּוֹת הָעֵרֶב רַב שֶׁקָּשׁוּר עִם מִסְפַּר 40 שֶׁשָּׁם הַקְּדֻשָּׁה מְנַצַּחַת אוֹתָם וּמוֹצִיאָה מֵהֶם אֶת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם יוֹנְקִים מֵהֶם, וְלָכֵן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מֵת בְּשִׁדּוּךְ שֶׁל יִצְחָק וְרִבְקָה, לְסַמֵּל אֶת הַכְנָעַת הַקְּלִפָּה שֶׁלָּהֶם. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (משפטים קכ.) “וְאַתֶּם צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם”, דֶּהֱווּ נִרְדָפִים קְדַם עֵרֶב רַב זְאֵבִים בִּישִׁין, הָא “בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרֹף” לְגַבַּיְיהוּ, דְּטָרִיף לוֹן, וְיִתְקַיֵּם בְּהַהוּא זִמְנָא “בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד”, דְּהַיְינוּ “עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה”, וְדָא בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם, “וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל”, דָּא עֶרֶב דְּיִצְחָק, דִּתְמַן תְּרֵין מְשִׁיחִין. רוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר מְבָאֵר אֶת הַפָּסוּק “בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרֹף” עַל הָעֵרֶב רַב, שֶׁהֵם הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל “בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרֹף”, וְהֵם זְאֵבִים רָעִים שֶׁאוֹכְלִים אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁל לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשָׁלִים לְצֹאן. וְכָל זֶה יִהְיֶה עַד זְמַן הַגְּאֻלָּה, “יֹאכַל עַד”, דְּהַיְינוּ “עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה”, וּמָתַי תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה מַמְשִׁיךְ הַפָּסוּק “וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל”, שֶׁבִּזְמַן הָעֶרֶב שֶׁל תְּפִלַּת מִנְחָה שֶׁתִּקֵּן יִצְחָק, ה’ יְחַלֵּק אֶת שָׁלָל הָעֵרֶב רַב לִשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִין. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף שֵׁינְבֶּרְגֶר שליט”א שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז בַּזֹּהַר שֶׁרֹאשׁ הָעֵרֶב רַב בִּזְמַן שֶׁיָּבֹא מָשִׁיחַ יִהְיֶה שְׁמוֹ בִּנְיָמִין. וְזֶה גַּם הָיָה שְׁמוֹ שֶׁל מְיַסֵּד הַתְּנוּעָה, שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה בִּנְיָמִין זְאֵב כִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק מַמָּשׁ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תולדות קמ:) שֶׁנִּשּׁוּאֵי יִצְחָק בְּגִיל אַרְבָּעִים שָׁנָה מְסַמְּלִים אֶת הָאַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁיִּהְיוּ בֵּין בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת מֵתִים, וְהִנֵּה סוֹף כָּל הַצָּרוֹת יִהְיֶה בָּאַרְבָּעִים, וּגְזַר הַדִּין “אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף”. סוֹף הֲלִיכָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים. אַרְבָּעִים שָׁנָה קֹדֶם תְּחִיַּת הַגּוּף מַמְתֶּנֶת לוֹ הַנְּשָׁמָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים יָקוּמוּ הַגּוּפוֹת מִן הֶעָפָר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה”, שֶׁהִמְתִּין לַגּוּף. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. ה. שליט”א עַל הַכָּתוּב לִפְנֵי הֲבָאַת הַשִּׁדּוּךְ שֶׁל יִצְחָק (בראשית כד, יט) “וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָ”ב” ר”ת לְפִי הַסֵּדֶר שֶׁל הַפָּסוּק (תהילים צה, י) “אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר”, וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין צט.) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר, “אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר”. מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת קמז:) אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, חַמְרָא דִּפְרוֹגִיתָא, וּמַיָּא דְיוֹמְסִת קִפְּחוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מִיִשְׂרָאֵל. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרַךְ אִיקְלַע לְהָתָם, אִימְשִׁיךְ בַּתְרַייהוּ, אִיעַקַר תַּלְמוּדֵיהּ. כִּי הָדַר, אָתָא, קָם לְמִיקְרֵי בְסִיפְרָא, בָּעָא לְמֵיקְרֵי, “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”. אָמַר, הַחֶרֶשׁ הָיָה לִבָּם. בָּעוּ רַבָּנָן רַחְמֵי עַלֵיהּ וְהָדַר תַּלְמוּדֵיהּ. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י חַמְרָא דִּפְרוֹגִיתָא שֵׁם מְדִינָה שֶׁיֵּינָהּ מְשֻׁבָּח: קִפְּחוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי הֲנָאָה, וַעֲסוּקִים בְּכָךְ, וְלֹא הָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְיָצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה. נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ הוּא טָעָה דַוְקָא בַּפָּסוּק “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”. כִּי פָּסוּק זֶה מְדַבֵּר עַל יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁזָּכִינוּ לְחֵרוּת הַגּוּף. וַה’ רָמַז לוֹ שֶׁאִם הוֹלְכִים אַחֲרֵי הֲנָאוֹת הָעוֹלָם כְּמוֹ הָעֵרֶב רַב, פּוֹגְמִים אֶת הַחֵרוּת שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם בִּבְחִינַת הַחֵרֵשׁ הָיָה לִבָּם, לְרַמֵּז שֶׁלִּבּוֹ אָטוּם מִשְּׁמוֹעַ תּוֹרָה, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר לְקַבֵּל עֹל תּוֹרָה שֶׁזֹּאת הַתַּכְלִית שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְלָכֵן רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר אֶת הַמֵּימְרָא, לְרַמֵּז שֶׁצָּרִיךְ לְקַדֵּשׁ אֶת הַחֵלֶב שֶׁמְּסַמֵּל גַּשְׁמִיּוּת. וְכֵן חֵלֶב נִרְמָז בְּחֵרֵשׁ לִבָּם. וְכֵן מוּבָא בַּגְּמָרָא שָׁם שֶׁהַנָּהָר דְּיוֹמְסִת הָיָה בוֹ תַּעֲנוּג רַק כ”א יָמִים בַּשָּׁנָה וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת הוּא אַחַד הַיָּמִים, וְהַגְּמָרָא מִסְתַּפֶּקֶת אִם חַג הַשָּׁבוּעוֹת הוּא בִּתְחִילָה אוֹ בְּסוֹף הַכ”א יוֹם. וְרוֹאִים קֶשֶׁר לִימֵי סְפִירַת הָעֹמֶר וּמַתַּן תּוֹרָה שֶׁבָּהֶם מְקַדְּשִׁים אֶת הַגּוּף לְקַבֵּל תּוֹרָה, וְהַמָּקוֹם הַזֶּה סִמֵּל אֶת הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל הַתּוֹרָה וְשֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁהֵבִיא תַּעֲנוּג שֶׁמּוֹנֵעַ אֶת הַתּוֹרָה. וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל הַחַגָּאוֹת שֶׁל הָעֶרֶב רַב בַּיָּמִים אֵלּוּ שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר בְּחֹדֶשׁ אִיָּר, כִּי כָּאן נִמְצָא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁלָּהֶם שֶׁלֹּא מוּכָנִים לְקַבֵּל אֶת עֲבוֹדַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ לְקַדֵּשׁ אֶת הַגּוּף כְּדֵי לְקַבֵּל תּוֹרָה, אֶלָּא עוֹשִׂים הַהֵפֶךְ רָצִים אַחֲרֵי הַנָּאוֹת הָעוֹלָם לִינוֹק מֵהַקְּדוֹשָׁה אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁל הַגּוּף שֶׁקִּבַּלְנוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וְלָכֵן הַנְּפִילָה שֶׁלָּהֶם הִתְחִילָה בַּיָּמִים אֵלּוּ דַּוְקָא. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁמַיָּא דְיוֹמְסִת אוֹתִיּוֹת דְּי”וֹ מִס”ת, לְרַמֵּז שֶׁתַּעֲנוּג זֶה הָיָה הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל הַתּוֹרָה, וְלָכֵן הוּא הִשְׁפִּיעַ עַל הַמַּיִם שֶׁהֵם תּוֹרָה, וְעַל הַדְּיוֹ מִסֵּפֶר תּוֹרָה, וְקָרָא הַחֵרֵשׁ בִּמְקוֹם הַחֹדֶשׁ

10 comments:

  1. "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים. בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען יידעו דרתיכם כי בסוכות הושבתי את בני-ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלוקיכם"
    (ויקרא כ"ג, מ,מב,מג)

    ReplyDelete
  2. This comment has been removed by the author.

    ReplyDelete
  3. We learn from ...
    1. ... "Shuvu Banim Shovavim" that there are certain sins that do not require any atonement, but for which Teshuvah [repentance] alone wipes one's slate clean (which Hazal [the Rabbis in Talmud] referred to Mitzvot Aseh [positive commandments]).
    2. ... "Ki va'Yom ha'Zeh Yechaper Aleichem mi'Kol Chatoteichem" - that other sins require Yom Kippur (Lo Ta'aseh [negative commandments]).
    3. ... "u'Fakadti b'Shevet Pish'am u'vi'Nega'im Avonam" - that yet other sins, require suffering as well.
    (c) Hilul Hashem [desecrating the name of God] requires all three, before death completes the atonement. -Yoma 86a

    ReplyDelete
  4. Political kavanot while shaking the lulav:

    Right (Chesed): Giving equal benefit to everyone
    Left (Gevurah): Giving only to those who earn it
    Forward (Tiferet): Giving equal opportunity to everyone
    Back (Yesod): Favoring those who share your goals and ideals
    Up (Netzach): Authority, enforcing your ideals
    Down (Hod): Freedom, allowing others to make decisions

    Sukkot is a time for bringing together all ideologies. We are all different wings on the same bird. (It's apparently a six-winged bird)

    By: Old acquaintance D'Nadel

    ReplyDelete
  5. Commentary on Mishnayot Kilayim 8;5
    Mentions mystical creatures , shor HaBar and Adnei HaSadeh (unintelligible Speaking Orangutan)

    Esau was known to hunt an animal whose features are similar to that of humans yet it is connected to the ground by an umbilical cord through which it draws nutrients. Its real name is “Yaduah” and it is a fearsome creature that devours any other creature that comes too close. The Bartenura concludes by advising us that the best way to hunt this animal is to shoot arrows directly at the cord – its life source – and once this is damaged, the Yaduah will die immediately.

    This explanation is somewhat puzzling. If the Yaduah is so dangerous, why would anyone risk trying to hunt it? The answer to this lies in Rashi’s explanation to Vayikra 19:31: “Do not turn to any medium (Ovot) or Yidoni”. Rashi explains that a Yidoni gained a supernatural ability to see into the future by inserting a bone of the Yaduah into their mouths and either the bone would talk (Rashi) or the bone would give them the ability to talk (Tiferet Yisrael, Rambam). Another feature of this bone is that according to the Ra’avad, you can insert this bone into the mouth of a dead person and conduct a conversation with that person. It is these magical and mysterious features that clearly make the Yaduah a very sought after prize.

    After evaluating a number of different options as to what is an Adnei Ha’Sadeh, it might now be possible to better understand the reasoning behind the views of the Tana Kama and R’ Yosi with regard to this creature’s halachic status as a man or a beast. The Tana Kama would agree with the explanation of the Tiferet Yisrael and others who claim that the Adnei Ha’Sadeh is much closer to apes and monkeys than humans and therefore has the din of an animal. Whereas R’ Yosi would agree with the view of the Yerushalmi that it is a wild man and therefore would have the same din as a human with regard to Tum’ah and Taharah...

    ReplyDelete
  6. לצערינו זו שפת הרחוב היום, ואסור לומר כך, כי אמרו חז"ל סנהדרין ק"ב. "ברית כרותה לשפתיים". גם יש מלאכים הנקראים "אוררי יום", ומובא בזוהר הקדוש פקודי רסו, א.
    "ומהכא נפקא חד רוחא מסאבא דאקרי ארירי"א וכמה אלף ורבבן עמיה וכלהו אקרון אוררי יום כמה דאת אמר (איוב ג) יקבוהו אוררי יום, והאי רוחא וכל אינון דעמיה כלהו קיימי לנטלא ההיא מלה דלייט בר נש גרמיה ברוגזיה ואלין מתערי להאי חויא דאקרי (ישעיה כז) לויתן נחש עקלתון בגין לאייתאה ולאתערא לווטין על עלמא הדא הוא דכתיב יקבוהו אוררי יום".
    וראה בספר היכלות לרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול ופירש הדברים
    "מהיכל זה יוצא רוח אחד טמא שמו.... ותחת ידו כמה אלף ורבבות מלאכי חבלה וכלם נקרא אוררי יום, והם ממונים על המקלל עצמו בכעס או על שבועת האלה, והקללה ההיא מעלים אותה למעלה ומעוררים עמה נחש הקדמוני הלויתן נחש עקלתון שיעלה ויעורר קללות נמרצות ח"ו, וזהו שהיה מכוין איוב באמרו יקבוהו אוררי יום (איוב ג') שהם אלו העתידים לעורר לויתן שהוא הנחש העקלתון, הרחמן יצילנו".
    ולכן האומר על עצמו כך ואפילו בלי כוונה יכול לפגוע חלילה בעצמו.

    ReplyDelete
  7. שאלה - 226700
    לכבוד הרב מוצפי! האם יש ענין שהשלחן שאני יושב לאכול יהא מכוסה במפה?
    תשובה
    מצינו בזוהר הקדוש [בלק קפ"ו, ב], שבכל מקום שיש השראת השכינה, יש לכסותו בכיסוי, כגון בעת שהאדם יושב לאכול אצל השולחן, יש לו לכסותו במפה, ולא יאכל על גבי שולחן ערום, מחמת השכינה הניצבת שם בעת האכילה, ומכל שכן שלחן שבת. וכן התיבה שעליה הספר תורה מכוסה במפה מפוארת.
    ומור אבי זלה"ה היה נזהר בזה ביותר. וזכורני שכמה וכמה פעמים בעת שהיינו נוסעים לערי הגליל, לקברי הצדיקים הטמונים שם, ולעיתים היינו עושים הפסקה בהרים בין הסלעים, על מנת לאכול ארוחה קלה, והוא היה יושב ליד איזה סלע ומוציא מכיסו מטפחת והניחה על הסלע ועליה שם את המזון, כי השכינה באה, שנאמר [יחזקאל מא, כב] "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'", ועשה כן אפילו ביום חול ולא רק בשבת. ובשבת הניח על השולחן שתי מפות, מחשש שמא כאשר ייטול מפה אחת לנערה מהלכלוך יישאר השולחן ערום רגע אחד.
    עוד כתב בזוהר הקדוש [תרומה קנ"ד, ב], שכאשר היו נוטלים את השולחן מלפני רבי אבא, היה אומר "תכסו את השולחן, ואל תסלקוהו כך כשהוא ערום". ויש בזה שני פירושים במפרשים א. שהתכוון לפירורי הלחם שעליהם רצה לברך, ואין זה כבוד שהוא יברך ויהיה שם לכלוך או שיירי המזון, ולכן היה מכסה את השולחן. ב. שעשה כן משום שהשולחן צריך כיסוי. ועיין מה שכתבנו בס"ד בספרנו ארחות ציון [ח"ג עמוד מא].

    ReplyDelete
  8. ZOHAR SHELAH LEKHA
    Shlach Lecha: Verse 157
    כַּד נַבְעִין מַיָּא וְסַלְּקִין, סַלְּקִין כָּל זִינֵי מַרְגְּלָאן דְּעָלְמָא
    וְלָא נַפְלִין לְבַר, הַשְׁתָּא אִתְחָזוּן בְּגָוֶון חַד, לְפוּם שַׁעֲתָא נַפְלִין אִלֵּין, וְהָא סַלְּקִין, אָחֳרָנִין, כְּגָוֶון אָחֳרָא, בְּכָל זִינֵי גַּוְונִין דְּעָלְמָא. נַפְלֵי אִינּוּן מַרְגְּלָאן, וְלָא נַפְלֵי לְבַר.

    When the waters flow and rise, all kinds of gems come up, and they do not fall outside. For a while, they appear in one color and temporarily they fall, MEANING THAT THIS COLOR IS TEMPORARILY REMOVED. Then other GEMS ascend of another color AND SIMILARLY in all other colors existing in the world, MEANING ALL COLORS OF MALCHUT REFERRED TO AS THE WORLD, WHOSE ESSENCE IS WHITE, BLACK AND RED. These gems fall outside ONE AFTER THE OTHER, ONE SINKING AND ONE FLOATING UP, but they do not fall outward.

    Shlach Lecha: Verse 162
    שִׁית אֶלֶף אַגָּנִין, לְגַבֵּי אִינּוּן שְׂבָכִין, ד' גַּוְונִין, לְד' סִטְרִין דַּעֲזָרָה, אִלֵּין אִינּוּן רַבְרְבִין, וּנְבִיעוּ דְּמַיִין חַיִּין בְּכָל סִטְרֵי. וְאִינּוּן נַפְלֵי בְּאִינּוּן אַגָּנִין, וּבַלְעֵי בְּאַתְרַיְיהוּ וְאִלֵּין מַיִין לָא יַדְעֵי לְאָן אַזְלִין.
    And 6,000 basins lie next to these networks. There are four hues to the four sides of the courtyard. These are large, and a spring of living water is found on each side. They drop into these basins and get absorbed there. These waters do not know where they are flowing to.

    164. This spring emerges from one small gem in the south wall. These waters get absorbed in their area and from there, they will continue to flow out of the Temple until they reach up to the spring of Shitim. They will rinse away the obscenity that the waters of the spring of Shitim brought about. Therefore, once the males that came to be seen at the waters in the court drank from them, they had no fear of the females who came to be seen before the Holy King. Moreover, THROUGH THE WATER, they would become more knowledgeable about the concealed matters of the Supernal King. In this temple, all thoughts must be forgotten except for the thought of the Holy King's rejoicing.

    ReplyDelete
    Replies
    1. Shlach Lecha: Verse 253
      The head of the Yeshivah explained this verse inside and his voice was heard on the outside. When he finished explaining this verse, a child's voice was raised outside. THAT WAS the child that left his teaching and learned in the presence of a pillar of the world, the son of Rabbi Yehuda from Ravit Ant, WHICH IS A NAME OF A PLACE. He was being held BY PROSECUTING ANGELS to be judged and his voice was raised on the outside. WHEN HE HEARD of this verse FROM THE MOUTH OF THE HEAD OF THE YESHIVAH, he said, How could waters that are below IN JERUSALEM rise to a place that is higher from it by several steps, MEANING TO THE PRIMORDIAL SEA, WHICH IS BINAH? FURTHERMORE, what need is there for those waters above, IN BINAH? AND FURTHERMORE, how could a place that all the water springs and rivers leave from, and where there is no discontinuation to THOSE springs and rivers THAT EXIT FROM THERE WHICH IS THE PRIMORDIAL SEA, THAT IS BINAH, be irrigated from a dry place, WHICH IS JERUSALEM? Whoever saw a hole that has been dug giving water to a flowing water spring? Could Jerusalem give water to the primordial sea, which is a location from where all the waters come and flow? Oh, holy pious one, HE SAID TO RABBI SHIMON, to this voice everyone who was there from the members of the Yeshivah became quiet and listened. Therefore, the prosecutors could not approach him TO JUDGE HIM.

      Shlach Lecha: Verse 261
      HE NOW RETURNS TO EXPLAIN IN ANOTHER MANNER AND IN OTHER WORDS, THE WORDS IN THE VERSE: "HALF OF THEM TOWARDS THE PRIMORDIAL SEA." Come and see, Under the ring of those networks that exist there. In these waters of the flowing spring THAT EXIST THERE, there is one distinct spring that expands and flows out and enters the great sea. It delineates in it a path to the heart of the sea. From it, the Leviathan drinks until he is happily satiated, and grows and enlarges greatly. THAT IS THE SECRET OF "HALF OF THEM TOWARDS THE PRIMORDIAL SEA," MEANING TO THE HEART OF THE SEA. When another spring flows out, that spring continues to expand secretly under the depths, into the last sea, THAT IS MALCHUT THAT IS HIDDEN. All these harsh and maligning waters it pushes and forces down, so they would not be able to harm the inhabitants of the world. This is derived from the verse: "Who makes a way in the sea, and a path in the mighty waters" (Yeshayah 43:16), NAMELY IN THE LAST SEA.

      Delete
    2. Shlach Lecha: Verse 268
      בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ קָרֵי, כָּל תַּרְנְגוֹלִין דְּהַאי עָלְמָא קָרָאן, וְנָפִיק מִנֵּיהּ שַׁלְהוֹבָא אַחֲרָא, וּמָטֵי לוֹן תְּחוֹת גַּדְפַיְיהוּ, וְקָרָאן. אִיהוּ מַה קָרֵי. בְּשַׁעֲתָא קַדְמָאָה קָרֵי וְאָמַר, קוֹל יְיָ' בַּכֹּחַ קוֹל יְיָ' בֶּהָדָר. וּבְשַׁעֲתָא תִּנְיָינָא קָרֵי וְאָמַר, קוֹל יְיָ' שׁוֹבֵר אֲרָזִים. בְּשַׁעֲתָא תְּלִיתָאָה קָרֵי וְאָמַר, קוֹל יְיָ' חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. בְּשַׁעֲתָא רְבִיעָאָה קָרֵי וְאָמַר, קוֹל יְיָ' יָחִיל מִדְבָּר וְגוֹ.' בְּשַׁעֲתָא חֲמִישָּׁאָה קָרֵי וְאָמַר, קוֹל יְיָ' עַל הַמָּיִם וְגוֹ.' בְּשַׁעֲתָא שְׁתִיתָאָה קָרֵי וְאָמַר, קוֹל יְיָ' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וְגוֹ.' לְבָתַר קָרֵי וְאָמַר, קוֹל אוֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא וגו.' וְדָא אִיהוּ תַּרְנְגוֹלָא דְּקָרֵי, וְלָא שָׁכִיךְ וּלְבָתַר קָרֵי כְּמִלְּקַדְּמִין.
      At the time he, MEANING GABRIEL, calls, all the roosters of this world call. Another flame emerges from him, FROM GABRIEL, reaches them under their wings and they call. What does he, GABRIEL, call? In the first hour, he calls and says: "The voice of Hashem is powerful; the voice of Hashem is full of majesty" (Tehilim 29:3-9). In the second hour, he calls and says, "The voice of Hashem breaks the cedars." In the third hour, he calls and says: "The voice of Hashem divides the flames of fire." In the fourth hour, he calls and says: "The voice of Hashem shakes the wilderness..." In the fifth hour, he calls and says: "The voice of Hashem is upon the waters..." In the sixth hour, he calls and says: "The voice of Hashem makes the hinds to calve..." Then he says: "A voice says, 'Cry,' and he said, 'what should I cry?'" (Yeshayah 40:6). That one is GABRIEL. He is the rooster that continues calling and does not get quieted. After that, he calls again.
      ----------------------
      BASED ON:
      JOEL 4:18 And it shall come to pass on that day that the mountains shall drip with wine, and the hills shall flow with milk, and all the springs of Judah shall flow with water, and a spring shall emanate from the house of the Lord and water the valley of Shittim.
      יח: וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא יִטְּפ֧וּ הֶֽהָרִ֣ים עָסִ֗יס וְהַגְּבָעוֹת֙ תֵּלַ֣כְנָה חָלָ֔ב וְכָל־אֲפִיקֵ֥י יְהוּדָ֖ה יֵ֣לְכוּ מָ֑יִם וּמַעְיָ֗ן מִבֵּ֚ית יְהֹוָה֙ יֵצֵ֔א וְהִשְׁקָ֖ה אֶת־נַ֥חַל הַשִּׁטִּֽים:
      springs: Heb. אֲפִיקֵי, a place of the source of water.
      and water the valley of Shittim: According to its apparent meaning, and it will water the valley of Shittim (Targum), and, according to its Midrashic meaning, He will atone for the iniquity of Peor.

      ZEKHARIA 14:8 And it shall come to pass on that day that spring water shall come forth from Jerusalem; half of it to the eastern sea, and half of it to the western sea; in summer and in winter it shall be.
      ח וְהָיָ֣ה | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יֵֽצְא֚וּ מַֽיִם־חַיִּים֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם חֶצְיָ֗ם אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמוֹנִ֔י וְחֶצְיָ֖ם אֶל־הַיָּ֣ם הָאַֽחֲר֑וֹן בַּקַּ֥יִץ וּבַחֹ֖רֶף יִֽהְיֶֽה:
      And it shall come to pass on that day: when the Mount of Olives will split from east to west.
      spring water shall come forth from Jerusalem: and flow to the east by way of the crevice to…
      the eastern sea: which is to the east of the world; and half of it will turn to the west, to the western sea. This is the spring concerning which Joel (4:18) prophesied: “And a spring shall emanate from the house of the Lord.” That is the spring concerning which Ezekiel (47:3) prophesied: “And he measured a thousand cubits and he made me pass through the water.”

      Delete

Powered by Blogger.