Adam & Eve - BREAD, BLOOD and CANDLE

Halla, Nidah (menstruation) and Candle lighting
________________________________________________________________________________________________________בס"ד

"Primordial" MAN was the BLOOD of the World.
And Eve caused him DEATH, therefore the Mitzvah (commandment) of NIDAH was given to the WOMAN.

ADAM was also HALLAH: "PURE" BREAD of the world.
And she caused it to SPOIL, now she KNEADS her DOUGH in water causing her BREAD to RISE, therefore the Mitzvah of Hallah was given to her.

ADAM was the CANDLE of the world: therefore the MITZVAH of  LIGHTING CANDLES were given to her. ~Talmud Yerushalmi, Shabbat 2:6


Ezra (HaSofer - the scribe), like Yehoshua, instituted ten Takanot (enactments) and one of them was: that women should bake bread upon rising early in the morning, in case a poor man comes to the door and asks for food. -Bava Kama 82a
עשרה תקנות תיקן עזרא: ...ושתהא אשה משכמת ואופה כדי שתהא פת מצויה לעניים. -בבא קמא פב,א

And this helps us to better understand the three mitzvoth given to women...
Halla, Nida and Hadlakat HaNer ◎◯◎◯◎◯

על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר. אדם הראשון דמו של עולם. דכתיב (בראשית ב) ואד יעלה מן הארץ וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות נדה לאשה. ובחלה אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה. דכתיב (שם) וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. ותייא כיי דמר רבי יוסי בר קצרתה כיון שהאשה מקשקשת עיסתה במים היא מגבהת חלתה.נרו של עולם היה שנאמר (משלי כ) נר אלהים נשמת אדם. וגרמה לו חוה מיתה. לפיכך מסרו מצות הנר לאשה. תני רבי יוסי אומר ג' דיבקי מיתה הן ושלשתן נמסרו לאשה ואלו הן מצות נדה. ומצות חלה. ומצות הדלקה. -ירושלמי-ברכות ב:ו וגרמה לו חוה מיתה. לפיכך מסרו מצות חלה לאשה. ובהדלקת הנר. אדם הראשון

R' Shimon Bar Yohai wrote in Zohar Balak 187a ✺ that in a CANDLE...✺
The WICK is the BODY of man;
The OIL is the SPIRIT-SENSE (שכל) in his HEAD and the Torah he studied;
the FLAME is his SOUL which is LIT-UP ABOVE his HEAD,
ASCENDING all the way up and into the heavens.
וכתב רבי שמעון בר יוחאי בזוהר בלק קפ״ז, א: שהפתילה היא גוף האדם, והשמן זה השכל שבראשו והתורה אשר למד, והשלהבת היא נשמתו המאירה על ראשו עד לשמים

He also explained in Tikunei HaZohar Tikun 21 p. 49b:
The NEFESH (vitality) of man is the WICK;
his RUAH (spirit) is the OIL;
and his NESHAMAH (higher soul) is the LIGHT...

עוד ביאר בתיקוני הזוהר תיקון כ״א דף מ״ט, ב: נפש האדם היא הפתילה, רוחו היא השמן, נשמתו זה האור
_____________________
It's a GOOD CUSTOM to KISS BREAD which is FOUND on the GROUND.
As stated in (PSALMS; 2:12) KISS the GRAIN with purity lest He become angry and you perish in the way.
מנהג טוב לנשק לחם שנמצא ברצפה ומקורו (בתהלים ב,יב) נַשְּׁקוּ בַר (תבואה) פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ

Adam was the direct handiwork of G-d. No other human being could ever be as magnificent. Adam originally included both male and female, since he was created with two [connected] bodies. All the souls of Israel, which represent holiness - were attached and included within him. "...Va'Tashet Alai Kapekha."
_____________________
He was initially created so tall that he reached the heavens "Al ha'Aretz ulmi'Ktzei ha'Shamayim";(Gen. Rabah 14:10). His stature was colossal, far beyond the norms of the ordinary physical world. When he sinned his height was reduced to a mere one hundred amot, approximately 200 feet high (19:16, Hagigah 12a).
תניא היה ר' מאיר אומר אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר עפרו שנאמר (תהלים קלט, טז) גלמי ראו עיניך וכתיב: (דברי הימים ב טז, ט) כי ה' עיניו משוטטות בכל הארץ. אמר רב אושעיא משמיה דרב: אדם הראשון גופו מבבל וראשו מארץ ישראל ואבריו משאר ארצות עגבותיו א"ר אחא מאקרא דאגמא א"ר יוחנן בר חנינא: שתים עשרה שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו שנאמר (תהלים מט, יג) אדם ביקר בל ילין

_____________________ (Sanhedrin 38b)
Beraita - R. Meir: The dirt from which Adam was created was taken from all over the world - "Golmi Ra'u Einekha."
R. Oshaya: (The dirt for) his BODY was taken from Bavel, his HEAD was from Eretz Yisrael, and his LIMBS
(Rashi - hands and feet) were from other lands. Rav Aha said: His TORSO (buttocks) came from Bavel.



R. Yohanan ben Hanina: There are 12 daytime hours.
1. In the first hour, his dust was gathered;
2. In the second hour, he was made into a form;
3. In the third hour, his limbs were formed;
4. In the fourth hour, a Neshamah was put into him;
5. In the fifth hour, he stood on his feet;
6. In the sixth hour, he named the animals;
7. In the seventh hour, Havah was made for him;
8. In the eighth hour, 'Two went to bed, and four climbed out' (Adam, Havah, Kayin and his twin sister [see Tosfot]).
9. In the ninth hour, he was commanded not to eat from the Etz ha'Da'at [tree of knowledge];
10. In the 10th hour, he transgressed;
11. In the 11th hour, he was judged;
12. In the 12th hour, he was expelled - "v'Adam bi'Kar Bal Yalin"
(he did't even manage to spend the night in the grandeur of GAN EDEN).
_____________________
The length of days at the time of creation was NOT 24 hours like nowadays, for the TALMUD describes:

That for each hour of the SIXTH DAY a different activity was performed, which was ABOVE TIME (as we know it).
When ADAM: {FIFTH HOUR} STOOD UP - FELL ASLEEP - then the Almighty B"H Brought him HAVA (Eve)...
He then MARRIED HER - BORE KAIN, ABEL & their TWIN SISTERS - then they ATE from the TREE OF KNOWLEDGE.
Afterwards KAYIN KILLED HEVEL (Abel) and REPENTED, followed by ADAM as well - finally THE SHABBAT ENTERED IN.
-Hakham Mutzafi אורך הימים בזמן הבריאה לא היה 24 שעות - כמו היום - כי הגמרא אומרת שכל שעה ביום השישי התבצעה פעולה שונה, וזה היה מעל הזמן [סנהדרין לח,ב]... שאדם עמד, נרדם, והביא לו השם יתברך את חוה, ונשאה, והוליד את קין והבל ואחיותיהם, ואכל מעץ הדעת, והרג קין את הבל ועשה תשובה, ואחריו אדם עשה תשובה ואחר כך נכנסה שבת. -חכם מוצפי שליט"א
_____________________
The Talmud and Midrashim teach: that the woman's hair was created in order to "ADORN" her before her husband, as is written: (VaYeeven) Hashem "BRAIDED" Havah's hair and brought her (Va'Yevi'eha) to Adam; since in the language of certain islands - "BRAIDING" is called "Binyan..."

Va'Yevi'eha El ha'Adam...
Hashem was like a Shushvin (a dear friend who helps make a wedding) to Adam. -Brakhot 61a

And the Minha Belula [R' Avraham HaCohen Rapaport of Verona 1520-1596] wrote: that the hair is very graceful and elegant upon a woman, as it DRAWS his mind closer to her - thereby strengthening their love, and the Tur wrote: it was because of her "hair" - that he desired her.

*and this may explain the custom to braid Hallah bread - in honor of the above teachings. :-)

השער ("שערך כעדר העיזים") נברא כדי שתתקשט בו לבעלה... מדרש תהלים: (מזמור כה) קלע הקב"ה את שערותיה, ורק אחר כך הביאה לאדם... ובמסכת ברכות סא,א כתיב: דדרש ר"ש בן מנסיא מאי דכתיב ויבן ה' את הצלע מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם הראשון שכן בכרכי הים קורין לקליעתא בנייתא... ויביאה אל האדם א"ר ירמיה בן אלעזר מלמד שנעשה הקב"ה שושבין לאדם הראשון מכאן למדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ואל ירע לו

והמנחה בלולה [אברהם הכהן רפאפורט 1520-1596] כתב: "שהשיער נוי והדור גדול לאשה" - לקרב את דעתו אליה ולחזק את אהבתם. וכתב הטור: "בשביל שערה חשק בה..."  ~ע"כ

_____________________
R' Bana'ah was marking the graves of Adam ha'Rishon & Avraham Avinu out of a concern for Tum'at Met [death defilement].
He said: I saw Adam's HEELS, which were SHINING like "SHNEI GALGALEI HAMAH" the ORBITS of 2 SUNS. -Bava Bathra 58a

The RASHASH [Bava Metzia 85b] wrote: He was marking their graves so that people would know where the
RIGHTEOUS were buried. They could then go there and PRAY to Hashem in the MERIT of the Tzadikim.
KOFIM - "MONKEYS" are IMITATORS...
1. Anyone compared to Sarah (regarding beauty), is like a MONKEY compared to a person;
2. Sarah compared to Havah, is like a MONKEY compared to a person;
3. Havah compared to Adam, is like a MONKEY compared to a person;
4. Adam compared to the SHEKHINAH [Divine Presence], is like a MONKEY compared to a person.
*Last but not least: The BEAUTY of Yaakov, is like the SEMBLANCE [beauty] of Adam.
ר' בנאה הוה קא מציין מערתא כי מטא למערתא דאברהם אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא א"ל מאי קא עביד אברהם
א"ל גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה (= ר' בנאה היה מציין מערות, כשהגיע למערה של אברהם מצא את עבד אברהם שמגיע מן השער.
שאל אותו ר' בנאה: מה עושה כעת אברהם? השיב לו אליעזר: הוא מצוי בכתפה של שרה, והיא בודקת לו את [שערות] הראש).
א''ר בנאה נסתכלתי בשני עקיביו [של אדם הראשון] ודומים לשני גלגלי חמה - הכל בפני שרה כקוף בפני אדם - שרה בפני חוה כקוף בפני אדם - חוה בפני אדם כקוף בפני אדם - אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם - שופריה דר' אבהו מעין שופריה דיעקב אבינו - שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון. -ב"ב נח,א
_____________________
The Talmud asserts that Adam conversed in Aramaic.
But considering that the Midrash(Tanhumah Deuteronomy 2) records the tradition that
Adam was fluent on seventy languages, this doesn't necessarily imply that it was a prevalent language in Adam's day.

The Talmud (Sanhedrin 38b) asserts that Adam did converse in Aramaic.
But considering that the Midrash (Tanhumah Deuteronomy 2) records the tradition that Adam was fluent on seventy languages, this doesn't necessarily imply that it was a prevalent language in Adam's day.


Why don't the angels like Aramaic or even understand it?

Answer: for it is considered "Lousy" and "Rejected" in their eyes compared to Hebrew.
למה מלאכי השרת אינם אוהבים לשון ארמית, ואינם יודעים שפתה? תשובה: כי נחשב לגרוע ודחוי בעיניהם מול לשון הקודש
Sanhedrin 44a quotes: R' Yohanan said: a person should pray that:
a) "all should strengthen his cause..."
b) "...he should not have any adversaries above."
בגמרא סנהדרין מד, ב כתוב, אמר רבי יוחנן: לעולם יתפלל אדם שיהיו הכל מאמצים את כוחו, ופירש רש"י שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים. [יבקש מהשם יתברך שיורה להם לעזור לו]. י
Orhot Hayim [160:19] wrote: they are Mal'akhei HaSharet [Angels-of-Servitude], for their name represents the 'POWERS of GOOD' which aid humanity to SERVE their CREATOR blessed be He.

And responsa, Shemesh Tzedakah [23] wrote: that their "TRADE" is to BESEECH G-d to our DEFENSE [sanegoriya].
כתב בארחות חיים ק"ס י"ט: שהם נקראים מלאכי השרת, על שם שהם כוחות טובים המסייעים בעבודת השם יתברך. וכן כתב בשו"ת שמש צדקה סימן כ"ג שאומנותם ללמד עלינו סניגוריא

Nahar Dinur is a river created from the "hot sweat" of the "Hayyot" holy animal-like angels. And "Malakhei Hasharet" = "servant angels" are also created every day when Yisrael "sing Shira/Halleuyah" to the creator - 'Boreh Olamot Kulam...'

note: Onkelos was a famous convert and he wrote the "Targum" (aramaic translation on the Torah which is said to be extremely divine) 

And according to the Mequbalim [kabbalists], by reading the translation, "Targum Onkelos" on the verses of the Torah - the tzibur [congregation] is capable of rectifying the sin of Adam and Eve every Erev Shabbat [all of Friday].
This is referred to as - "Shnayim Miqra V'Ehad Targum" (reading each verse twice followed by Targum, once).
_________________

”When a snake comes to bite, it blows with a sort of hiss..." And this is how the SERPENT SPOKE...
The evil snake convinced Eve to take a bite from the forbidden fruit, she then gave him too.
As a result Adam and Eve were thrown out of the Garden of Eden as punishment and from that day on, they had to work for a living.
_________________
ותתן גם לאשה עמה: שלא תמות היא ויחיה הוא, וישא אשה אחרת. -רש"י ג,ו
And she gave also to her husband {the fruit}: lest she die and he live and marry someone else. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 13]
And this is why the Torah says: וְהוּא יִמְשָׁל בָּך "and he will rule over you." (Gen. 3:6/16) For she attempted to rule over him initially.
_________________
In Shabbat 30b, Rabban Gamliel taught:
that in the FUTURE, women will give birth every day - "Ha-rah v'Yoledet Yahdav"... So R' Gamliel showed him a CHICKEN - "TARNEGOLET" which LAYS EGGS EVERY DAY (without pain).

And the Arizal added: How can this happen?
Nidah (menstruation) will cease to exist.
בעניני המשיח: עתידה אשה שתלד בכל יום ללא צער כתרנגולת. שנאמר: הרה ויולדת יחדיו (ירמיה לא,ח) -שבת ל,ב - ורבנו הארי הוסיף: איך זה יקרה? יתבטל הנדה
______________
R. Yehudah ben Teima:
In Gan Eden, angels were roasting meat and straining wine for Adam Ha'Rishon to eat and drink.
The snake saw Adam's honor and became jealous.
Answer: They brought him meat that fell from Shamayim (Heaven). -Sanhedrin 59b
היו צולים לאדם הראשון בשר ומוזגים לו יין. -סנהדרין נט. אבות דרבי נתן א, א

Adam lived in Gan Eden, not in Eden. R' Yehoshua ben Levi said: What does "Ayin Lo Ra'atah" [no eye has seen it] mean? ? ?
This is wine that has been preserved inside the grapes since the six days of creation...
[as well as Hidushei Torah (insights) that were never revealed to any person]. The proof that these are two different locations lies in the Pasuk: "Ve'Nahar Yotzei Mei'Eden, Le'Hashkot et Ha'Gan" [a river flowed out of Eden to water the garden, Gen. 2:10]. R' Shmuel B. Nahmani said: This is Eden, no created being ever saw it [the pleasures of Olam ha'Ba (world to come)]. -BERACHOT 34b
______________

FIVE opinions:
The SIN of ADAM consisted of a FRUIT, which Genesis Raba 16 says:
it's TASTE was like that of, GRAPE, WHEAT, FIG, "APPLE" and CITRON (Etrog). Meaning: all of these he tasted in the TREE. חטא אדם הראשון: בבראשית רבה (פ' ט"ו) כתב כמה סברות: גפן, חיטה, תאינה, תפוח, אתרוג. והכוונה שכל הטעמים הללו הוא טעם בעץ. ~ילקוט שמעוני, כא

Questions to: HaRav Ben-Tzion Mutzafi Shlita

Was Adam PERMITTED to eat MILK and EGGS?
It is not mentioned by the commentators.
And it seems "NOT" because if the COW & CHICKEN were FORBIDDEN,
then all that came from them would be FORBIDDEN just as well.
שאלות לכבוד הרב בן-ציון מוצפי שליט"א
האם לאדם הראשון היה מותר לאכול חלב וביצים? לא מוזכר במפרשים. וכנראה שלא, כי אם הפרה והתרנגולת היו אסורים גם היוצא מהם היו אסורים
______________
ובזוהר הקדוש אמרו כשנכנסו לארץ ישראל, המן שהיה יורד להם במדבר נמצא בתוך אילני הפירות של הארץ, וזהו הטעם שבברכת על המחיה על הגפן ועל הפירות יש נוסח מיוחד לתנובת הארץ, והוא על מחיתה, על פרי גפנה, ועל פירותיה.
The Zohar HaQadosh taught: when B'nei Yisrael entered the Land of Yisrael, the Manna [heavenly food] which would rain down for them in the desert was to be found in the FRUITS of the land.
And this is the reason that in the Al HaMihya/Gefen/Perot AFTER BLESSING, there is a unique version for the produce of Yisrael - which is: 'HER' Sustenance/Grapes/Fruits...[Al HaMihYatah]
______________
ובמסכת שבת ל, ב - אמרו עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, היינו מיני מאפה ובגדים נאים
In shabat 30b Rabban Gamliel taught that: in the future [days of Mashiah], the trees will bear loaves of bread/cakes [like mushrooms which emerge overnight] and fine silk/wool [fiber-like strands which grow on a date-palm] every day!!

R' Hiya bar Ashi: In the future, all barren trees in Eretz Yisrael will bear fruit - "The tree will bear its fruit, the date tree and vine will give their strength". -end of Ketuvot

אז ירנן - פיוט לט"ו בשבט של ה'בן איש חי - Iraqi Jewish song for Tu Bishvat
Az Yeranen Atzei HaY'arim Lifnei El Adir Adirim...
The Mekubalim wrote that there are basically three kinds of fruits.
On Tu B'Shvat we eat TEN of each [30 total];

And they correspond to the three upper worlds in kabbalah:
Beriyah/creation, Yetzirah/formation and Asiyah/Action (part of our world).

1) those that are eaten completely - such as grapes, wheat, apples, etc...
2) those that have pits but are free of shells - such as olives, dates, apricots, etc...
3) those that are surrounded by their shell - such as nuts pomegranates and so on.

R' Hayyim Palachi (Turkey, 1788-1869), in his work Mo'ed Le'kol Hai (chapter 30), where he discusses a number of different laws and customs relevant to the month of Shevat wrote:
It is a good custom that each member of the household bless over the following on Tu B'Shvat...

WHEAT***Beriah - [world of creation] The FATHER should bless Boreh Minei Mezonoth on "WHEAT" foods, as stated: ...with the best of the WHEAT "He" will sate you. -Psalms 147:14 [Segulah for Parnassah/wealth]

GRAPES***Beriyah - And the WIFE should bless HaEtz over "RAISINS" [which is the softest tree and cannot be spliced], as is written: Your WIFE will be as a fruitful GRAPE vine in the innermost parts of your house...; -Psalms 128:3a

OLIVES***Yetzirah - [world of formation] The SON should bless over "OLIVES" [whose pit is inside it], for it's fruit encompasses it's shell - representing the triumph of good over evil. [segulah to be a Torah scholar] As written: ...your SONS will be like OLIVE shoots around your table. -Psalms 128:3b

NUTS***Asiya - [action] And the DAUGHTER should bless over "NUTS" [whose shell is on the outside], hinting to her father's constant duty to protect/watch over her.
As written: (Zohar Pinhas 258a) Abba Y'sad B'ratha [daughter is sourced in her father].
Also the outer shell or covering is symbolic of the quality of Tzniut (modesty) that is required of Jewish girls.

Finally, the young children should eat apples, in honor of the courageous women of B'nei Yisrael during the Egyptian bondage who secretly delivered their babies in the apple orchards. Rabbi Haim Palachi adds that the young children should also eat dates on this night.
כתבו המקובלים: שלשים מיני אילנות יש ושרשם מן העולמות העליונים. עשרה מהם, נאכלין הן וקליפתם כגון: ענבים תאנים וכו'. ועשרה מהם, קליפתם מבפנים כגון: תמרים זיתים וכו'. ועשרה מהם, קליפתם מבחוץ כגון: רמונים אגוזים שקדים וכו'. ואין לך דבר שאינו רומז לעליונים ולתחתונים. הנה בדרך רמז ירמוז לאדם הנקרא "עץ השדה", כמ"ש: כי האדם עץ השדה. כמו שאילנות, קליפה קודמת לפרי, כך היצר הרע נכנס באדם מצאתו מבטן אמו וקודם לפרי שהוא היצר הטוב. וכמו שיש באילנות אילני מאכל ואילני סרק, כך יש באדם צדיקים עושים פירות. ויש שאינם עושים פירות. ויש אילנות קוצים כסוחים באש יצתו והם רומזים לרשעים

ר' חיים פלאצ'י כתב: מנהג טוב בט"ו בשבט, שכל אחד מבני המשפחה יברך על הפירות הבאים... עולם (1) "הבריאה" - האבא יברך "מזונות" על החיטים [עיקר מאכל האדם ומסוגל לפרנסה, שנאמר: תהלים קמז,יד - "חלב חיטים ישביעך" [***בריאה - והאשה תברכי בורא פרי העץ על "הצימוקים" [לא מקבלת שום הרכבה, שנאמר: תהלים קכח,ג - "אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך" [עץ הכי עדין/שתיל רך] [***עולם (2) היצירה - והבן יברך על "הזיתים" [שקליפתם מבפנים] שהפרי מקיף את קליפתו וגובר הטוב על הרע [סגולה שיהיה תלמיד חכם], שנאמר: "בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך." [***עולם (3) העשיה - והבת תברכי על "אגוזים ורימונים" [שקליפתם מבחוץ] על שם הכתוב: אל גינת אגוז ירדתי, ותהיינה מבורכות ושמורות כאגוז שקליפתו קשה ומגינה. לרמוז, שאביה צריך תמיד לשמור/להשגיח עליה. שנאמר: אבא יסד ברתא [האבא שורשה של הבת]. ~רעיא מהימנא פינחס רנח, א - ובתיקוני הזוהר תיקון סט, קו
ואחר כך יאכלו מה שנעים וטעים ומועיל להם
דרשה לט"ו בשבט מספר "דבר בעתו" חלק ב' לרבנו הגדול המקובל כמוה"ר ששון מרדכי (עג'מי) ע"ה. זיע"א~

In this context Rabbi Haim Palachi reminds us to pay careful attention to ensure that no insects are present in the fruits eaten on Tu Be'shvat, as the consumption of insects constitutes a grave Torah prohibition. One who is not careful in this regard will in effect commit a sin by partaking of these fruits, even as he seeks to perform a Misva. Rabbi Haim Palachi also urges us to recite the Berakhot slowly and with concentration, rather than hurriedly, and not to perform any activity during the recitation of the Berakha. More generally, he recommends purchasing and frequently reviewing the work "Or Hadash" on the laws of Berakhot. As the laws of Berakhot are particularly complex and relevant to day-to-day life, it is critical that one familiarize himself with these Halachot. One must therefore make a point of acquiring books that outline these Halachot in a clear, coherent manner and to consult such books on a regular basis.

______________

And God created man with many openings, Nekavim, are small openings [as in Ezekiel 28:13 - the work of your drums and your orifices is in you; on the day of your creation they were established..] And Halulim, are wide ones [like tunnels in the earth]... Chest muscles called mafteah HaLev, Key of the heart, through which our lungs situated above the heart can be healed by flexing them. We see from this that the key of the heart is like a key that passes oxygen into the body and to produce a pathway for carbon dioxide out of the body.

Also, in the work "Otzar Eden HaGanuz" it's written: the formation of man and his features is a TESTIMONY OF THE CREATOR'S WISDOM. 

-Orhot Tzion, by Rav Ben Tzion Mutzafi (v. 1, pages 134-137 ch. 2) where he details the human body. {translation by yours truly}  
wink emoticon

______________

We learn from ...
1. ... "Shuvu Banim Shovavim" that there are certain sins that do not require any atonement, but for which Teshuvah [repentance] alone wipes one's slate clean (which Hazal [the Rabbis in Talmud] referred to Mitzvot Aseh [positive commandments]).
2. ... "Ki va'Yom ha'Zeh Yechaper Aleichem mi'Kol Chatoteichem" - that other sins require Yom Kippur (Lo Ta'aseh [negative commandments]).
3. ... "u'Fakadti b'Shevet Pish'am u'vi'Nega'im Avonam" - that yet other sins, require suffering as well.
(c) Hilul Hashem [desecrating the name of God] requires all three, before death completes the atonement. -Yoma 86a

______________

Akudim ("Bound" – stable chaos - "this world" = Gravity), ================ The first divine configuration within the vacuum comprises Adam Kadmon, the first pristine spiritual realm described in earlier Kabbalah. It is the manifestation of the specific divine will for subsequent creation, within the relative framework of creation. Its anthropomorphic namemetaphorically indicates the paradox of creation (Adam – man) and manifestation (Kadmon – primordial divinity). Man is intended as the future embodiment in subsequent creation, not yet emerged, of the divine manifestations. The Kav forms the sephirot, still only latent, of Adam Kadmon in two stages: first as Iggulim (Circles), then encompassed as Yosher (Upright), the two schemes of arranging the sephirot. In Luria's systematic explanation of terms found in classic Kabbalah:

Iggulim is the sephirot acting as ten independent "concentric" principles;
Yosher is a Partzuf (configuration) in which the sephirot act in harmony with each other in the three-column scheme.
"Upright" is so called by way of an analogy to the soul and body of man. In man the ten sephirotic powers of the soul act in harmony, reflected in the different limbs of the body, each with a particular function. Luria explained that it is the Yosher configuration of the sephirot that is referred to by Genesis 1:27, 1:27 created man in His own image, in the image of God He created him, male and female He created them". However, in Adam Kadmon, both configurations of the sephirot remain only in potential. Adam Kadmon is pure divine light, with no vessels, bounded by its future potential will to create vessels, and by the limiting effect of the Reshimu [divine imprint].

From the non-corporeal figurative configuration of Adam Kadmon emanate five lights: metaphorically from the "eyes", "ears", "nose", "mouth" and "forehead". These interact with each other to create three particular spiritual world-stages after Adam Kadmon: Akudim ("Bound" – stable chaos - "this world" = Gravity =  Touching and not touching - "Mati V Lo Mati"), Nekudim ("Points" – unstable chaos), and Berudim ("Connected" – beginning of rectification). Each realm is a sequential stage in the first emergence of the sephirotic vessels, prior to the world of Atziluth (Emanation), the first of the comprehensive four spiritual worlds of creation described in previous Kabbalah. As the sephirot emerged within vessels, they acted as ten independent Iggulim forces, without inter-relationship. Chesed (Kindness) opposed Gevurah (Severity), and so with the subsequent emotions. This state, the world of Tohu (Chaos) precipitated a cosmic catastrophe in the Divine realm. Tohu is characterised by great divine Ohr (Light) in weak, immature, unharmonised vessels. As the divine light poured into the first intellectual sephirot, their vessels were close enough to their source to contain the abundance of vitality. However, as the overflow continued, the subsequent emotional sephirot shattered (Shevirat HaKeilim – "Shattering of the Vessels") from Binah (Understanding) down to Yesod (the Foundation) under the intensity of the light. The final sephirah Malkhut (Kingship) remains partially intact as the exiled Shekhina (feminine divine immanence) in creation. This is the esoteric account in Genesis[11] and Chronicles of the eight Kings of Edom who reigned before any king reigned in Israel. The shards of the broken vessels fell down from the realm of Tohu [chaos] into the subsequent created order of Tikun (Rectification), splintering into innumerable fragments, each animated by exiled Nitzotzot (Sparks) of their original light. The more subtle divine sparks became assimilated in higher spiritual realms as their creative lifeforce. The coarser animated fragments fell down into our material realm, with lower fragments nurturing the Kelipot (Shells) in their realms of impurity.

______________

Jewish Bloggers

Powered By Ringsurf

כתב הרמב"ן ז"ל שלשה שלבים היה בבריאת האור בימי בראשית, ביום ראשון נברא עצם קיום האור בלי כלים של שמש ירח וכוכבים, והיה האור במשך הימים הללו, ביום רביעי נתלו המאורות והיו השמש הירח והכוכבים, ועדיין לא פעלו ולא התנועעו, ביום השישי נבראו אדם הראשון וחוה, התפלל אדם על כל הבריאה, ועל המאורות והתחילו לפעול כמו היום

The Leviathan, Redemption Banquet/Succot - הלויתן וסעודת הגאולה

There the ships go; This Leviathan You created with which to play… -Psalms 104:26
שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ ~תהלים קד,כו
On that day, the Lord shall visit with His hard and great and strong sword on leviathan the barlike serpent, and upon leviathan the crooked serpent, and He shall slay the dragon that is in the sea.
Yeshayahu - Isaiah - Chapter 27 בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקד ה' בְּחַרְבוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם. ~ישעיה כז,א

And the Maharal of Prague [1520-1609] emphasizes that there will be FOUR items at the Seudat HaLivyathan [Leviathan Feast]: Fish, Wine, Fowl and Meat. And HaRav Yitzhak Ginsburgh adds, that these FOUR correspond to G-d's Explicit Name [Tetragrammaton] "Yud - Kei - Vav - Kei" [never pronounce]...

המהר"ל מדגיש שבסעודת הלויתן תהיה ד' דברים: א) לויתן, ב) יין המשומר, ג) זיז שדי, ד) שור הבר
1) יוד = חכמה נסתרת, עלמה דאתכסיא ~ LEVIATHAN ~ Yud, Hokhmah [wisdom] fish represent the 'Hidden' World/Wisdom [D'ItCasia]
2) הה = [נכנס] יין המשומר [יצא סוד] 70 ~ YAYIN [wine] ~ Hei, BINAH [UNDERSTANDING] יין YAYIN [WINE] = 70, 'SOD' [secret]
3) ואו = עוף בגימטריא יוסף [156], בחינת היסוד ~ Ziz Sadai [fowl] ~ Vav, Yesod [foundation] [עוף 'OF' = 156, 'YOSEF,' representing YESOD]
4) הה = מלכות, תורת הנגלה ~ SHOR HaBAR [wild bull], represents ~ Hei, Malkhut [kingdom] and 'Torat HaNigleh' [revealed Torah]

And HaRav Ginsburgh Shlita asks: So if there are FOUR items, then why is it called "Seudat HaLivyatan"?
This is for it is written in the holy books: that in the future, man's main sustenance will be FISH [as opposed to wheat].
-Purim Hitvaadut in Ramat Aviv, 5771 ושואל הרב יצחק גינזבורג שליט"א: למה זה נקרא דווקא "סעודת הלויתן"? י
כי כתוב: "שלעתיד לבוא הדג זה העיקר." [בניגוד לחיטה] ~התוועדות פורים ברמת אביב, התשע"א

Rabbah b. Bar Hana further related: Once we travelled on board a ship and we saw a bird standing up to its ankles in the water while its head reached the sky. R' Ashi said: That [bird] was Ziz Sadai for it is written: And "Ziz Sadai Imadi" [is with me]
(in Psalms 50:11, the word 'Imadi' hints that its head was with Hashem in His domain). -Bava Bathra 73b
ד' דברים: דג ויין ועוף ובשר - ולגבי העוף הגמרא מספרת: פעם אחת היינו הולכים בספינה, וראינו ציפור אחת שעומדת עד קרסוליה במים, וראשה בשמים...אמר רב אשי ההוא זיז שדי הוא דכתיב (תהלים נ, יא) וזיז שדי עמדי ~בבא בתרא עג,ב
_____________
The Midrash Rabba on Vayikra/Leviticus describes a match that will take place in the Messianic era between the Leviathan and the Wild Bull, known as the "Shor Habar". The Midrash describes how the Bull will attack and kill the Leviathan with its horns, while the Leviathan will attack and 'ritually slaughter' [shehitah] the bull with its tail, which is compared to a butcher's knife.

The Leviathan will be divided among Hakhamim (sages) and sold in the markets of Yerushalayim (ha'Rif - it will be given to those who supported Hakhamim) - "Yehetzuhu Bein Kena'anim." -Bava Bathra 75a
והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים, שנאמר (איוב מ ל) [יכרו עליו חברים] יחצוהו בין כנענים ואין כנענים אלא תגרים שנאמר (הושע יב ח) כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשק אָהֵב; ואי בעית אימא מהכא: (ישעיהו כג ח) [מי יעץ זאת על צר המעטירה] אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ. ~ב. בתרא עה
_____________
(Rav Dimi): When the Livyatan is hungry, it spews hot air from its mouth
and boils [makes foam in] all the water in the depths - "Yati'ah ka'Sir Metzulah";
If it would not put its mouth in Gan Eden, no creature could stand its smell - "Yam Yasim KaMerkaha".
When it is THIRSTY (and drinks), it makes FURROWS (T'lamim) in the sea - "Aharav Ya'ir Netiv" (the depths are uncovered).
(Rav Aha bar Yaakov): The depths do not return to normal for 70 years - "Yahshov T'hom laSeivah." (Bava Bathra 75a)
אתא רב דימי אמר רבי יוחנן בשעה שלויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה שנאמר (איוב מא, כג) ירתיח כסיר מצולה ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו שנאמר (איוב מא, כג) ים ישים כמרקחה ובשעה שצמא עושה תלמים תלמים בים שנאמר (איוב מא, כד) אחריו יאיר נתיב אמר רב אחא בר יעקב אין תהום חוזר לאיתנו עד שבעים שנה שנאמר (איוב מא, כד) יחשוב תהום לשיבה ואין שיבה פחותה משבעים אמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן שנאמר (איוב מ, ל) יכרו עליו חברים ואין כרה אלא סעודה שנאמר (מלכים ב ו, כג) ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו ואין חברים אלא תלמידי חכמים שנאמר (שיר השירים ח, יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני ~בבא בתרא עה,א
_____________

In the end of days Hashem (G-d) will slaughter the LEVIATHAN,
and we will eat it’s meat, which is the tastiest in the world,
more than any delicacy!!! And it's SKIN has the most MARVELOUS DESIGNS
in the WORLD! And we will sit in a SUCCAH made of it's SKIN,
while BASKING under it's SHADE in delight... כשתבוא הגאולה ויחיו המתים, יהרוג השם יתברך את הלויתן ונאכל את בשרו שהוא הכי טעים בעולם מכל המעדנים, ועורו יש בו כל הציורים הכי יפים בעולם ונשב תחת צל עורו ונהנה
300 mitzvot per Minute
The Yaabetz wrote: that the mitzvah of dwelling in SUCCOT (Sukkot) is 300 mitzvot per Minute!!!
For any constant Mitzva (Mitzvah T'dirit) is such...
Tze' UvDok [go and examine]:
__צא ולמד__ : Any ordinary person who studies Torah, exclaims 300 syllables per minute.
And the Zohar teaches that each syllable is a Mitzva. There are also 300 MOMENTS in a MINUTE.
כתב הגאון היעב״ץ: שמצות ישיבה בסוכה היא 300 מצוות בדקה! כי כל מצוה תדירית מתקיימת 300 פעם בדקה... צא ובדוק מלימוד תורה שאדם רגיל משמיע לפחות 300 הברות בהיגויו וכנזכר בזוהר שכל הברה היא מצוה, ויש 300 רגעים בדקה
When the Days of Awe, the great days of repentance and spiritual reawakening are over, our souls are liable to leave our bodies out of their zealous desire to serve G-d. But the Holy One is filled with compassion for us, and commands us to
"take refuge in the Sukkah." -R' Uri of Strelisk
דע , שכל גבר שאינו יושב בסוכה מפסיד עשרות אלפים של מצוות שיכול להרוויח בכל דקה 300 מצוות במשך שבעה ימים ...והסוכה מגינה כל החיים א, מאריכה ימים [איכה ד,כ: אשר אמרנו בצילו יחיה]. ב, מצילה מאוייבים [תהילים כז,ה: כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אהלו]. ג, זוכה לעולם הבא [זוהר תיקון ע: מסכך עליה בההוא עלמא, בעלמא דין ובעלמא דאתי]. ד, זוכה לשלום ולבריאות. ה, השם יתברך מחבק אותו... שנאמר: (שיר השירים ב,ו) וימינו תחבקני. ו, ניצל מעונש גלות ונדודים. ז, בשעת צרה תגן עליו, כאמרו: בשעתה דאצטריך ליה ח, זוכה לרוח הקודש, כמו שאמרו חז"ל: "למה נקרא שמה יסכה? שסכתה ברוח הקודש." ~מגילה יד,א And the Sukka protects one's whole life: ____________________________________________________________________________________________________________ 1) from enemies (Tehillim 27:5) "He will hide me in His Sukka on the day of calamity; He will conceal me in His secret tent."
2) lenghtens one's days [Eicha 4:20 - "Under his protection we shall live among the nations."] ☑
3) merits us the world to come [Zohar: M'sakekh Aleh B'hahu Alma/UveAlma DeAthei] ➇
4) merits us to peace and good health ✌
5) Hashem hugs us... as written: (songs 2:6) and his right hand would embrace me ⊰ ⊱
6) saves one from the punishment of exile and wandering 웃
7) protects one in times of trouble [Zohar: Deshaata D'itzterikh Leih] ✡
8) merits Ruah haKodesh, (Megilla 14a) why was she called Yiskah (Sarah)? Because "Sokhtah" (she saw) with Ruah haKodesh.
_____________
Cup of King David = 80 Liters
Abaye taught that the cup of David ha'Melekh in Olam ha'Ba [world to come] will hold 221 Log = 80 Liters
[884 cups, each = approx. half of a disposable cup]. He derives this from the verse, "Kosi Revayah" -- "my cup overflows"
(Tehilim 23:5). The Gematriya of the word "Revayah" is 221.
Maharsha: Pesahim (119b) relates that in the World to Come, Hashem will make a feast at which David ha'Melekh will be honored with the recitation of Birkat ha'Mazon [grace] over a cup of wine. -Yoma 76a
~ אמר אביי שמע מינה כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא [=80 ליטר, 884 כוסיות] מחזיק שנאמר: כוסי רויה רויה
בגימטריא הכי הוי: יומא עו,א, ילקוט שמעוני [נח] - פרק ז - רמז נז
______________
Yayin Nesekh
The Ramaz [Harav Moshe Zacuta 1625-1698] wrote:
when one drinks "Yayin Nesekh" [wine fit for idolatrous use or uncooked, yet handled by a non-observant person],
an 'impure spirit' enters into them and defiles their body & soul, until the [Mekatreg HaElyon] HEAVENLY ACCUSER has permission to snatch away their soul from it's ROOT. And the portion of YAYIN HaMeshumar [stored away wine] that is alloted to them is taken and placed in Gehinam [purgatory] and they also lose their portion in the LEVIATHAN.
ומצאתי בסייעתא דשמיא ביאור לזה בדברי המקובל הרמ"ז = רבנו משה זכותא ז"ל שכתב כי כששותה יין נסך נכנסת בו רוח טומאה,
ומטמא גופו ונשמתו עד אשר המקטרג העליון יש לו רשות לחטוף נפשו מתוך שורשה.
והחלק המגיע לו מהשכר של יין המשומר לוקח לו, ונשאר חלקו בגהינם וגם אין לו חלק בלוויתן.
***Note: Rav Moshe Feinstein (Teshuvot Igrot Moshe Y.D. 2:52 and see 3:31) and Rav Ovadia Yosef (Teshuvot Yabia Omer 8:Y.D. 15) rule that wine need not be boiled in order to be defined as Mevushal [cooked]. They believe that if the wine is heated to 175 degrees Fahrenheit (or 80 degrees Celsius, Maalot) it is certainly regarded as Mevushal.
From: Yayin Mevushal and Non-Observant Guests, by Rabbi Chaim Jachter
______________

Yalta (Rav Nahman's wife taught): For everything that the Torah forbids, something similar is permitted: Pigs are forbidden, but there are Kosher fish whose brain (and tongue) have the same taste [Cod for example] "Shibutah..."
Blood is forbidden, but liver (which is congealed blood) is permitted;
A married woman is forbidden, but a divorcee is permitted; etc.. ~Hullin 109b


______________

Commentary on Mishnayot Kilayim 8:5 Mentions mystical creatures , shor HaBar and Adnei HaSadeh (unintelligible Speaking Orangutan)...Esau was known to hunt an animal whose features are similar to that of humans yet it is connected to the ground by an umbilical cord through which it draws nutrients. Its real name is “Yaduah” and it is a fearsome creature that devours any other creature that comes too close. The Bartenura concludes by advising us that the best way to hunt this animal is to shoot arrows directly at the cord – its life source – and once this is damaged, the Yaduah will die immediately. This explanation is somewhat puzzling. If the Yaduah is so dangerous, why would anyone risk trying to hunt it? The answer to this lies in Rashi’s explanation to Vayikra 19:31: “Do not turn to any medium (Ovot) or Yidoni”. Rashi explains that a Yidoni gained a supernatural ability to see into the future by inserting a bone of the Yaduah into their mouths and either the bone would talk (Rashi) or the bone would give them the ability to talk (Tiferet Yisrael, Rambam). Another feature of this bone is that according to the Ra’avad, you can insert this bone into the mouth of a dead person and conduct a conversation with that person. It is these magical and mysterious features that clearly make the Yaduah a very sought after prize. After evaluating a number of different options as to what is an Adnei Ha’Sadeh, it might now be possible to better understand the reasoning behind the views of the Tana Kama and R’ Yosi with regard to this creature’s halachic status as a man or a beast. The Tana Kama would agree with the explanation of the Tiferet Yisrael and others who claim that the Adnei Ha’Sadeh is much closer to apes and monkeys than humans and therefore has the din of an animal. Whereas R’ Yosi would agree with the view of the Yerushalmi that it is a wild man and therefore would have the same din as a human with regard to Tum’ah and Taharah... פרק ח - משנה ה הַפְּרוּטִיּוֹת אֲסוּרוֹת, וְהָרַמָּךְ מֻתָּר. וְאַדְנֵי הַשָּׂדֶה, חַיָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְטַמְּאוֹת בָּאֹהֶל כָּאָדָם. הַקֻּפָּד וְחֻלְדַּת הַסְּנָיִים, חַיָּה. חֻלְדַּת הַסְּנָיִים, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְטַמֵּא כַזַּיִת בְּמַשָּׂא, וְכָעֲדָשָׁה בְּמַגָּע: ר"ע מברטנורה פְּרוּטִיּוֹת. מִין פְּרָדוֹת שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד [עֲלֵיהֶן] וּלְבָרֵר עַל יְדֵי סִימָנִים אֵיזֶה מֵהֶם אִמּוֹ חֲמוֹר וְאֵיזֶה מֵהֶם אִמּוֹ סוּס, הִלְכָּךְ אֲסוּרִין זֶה עִם זֶה: וְהָרַמָּךְ מֻתָּר. שֶׁכֻּלָּם מִין אֶחָד וְאִמָּם סוּס, וּבִלְשׁוֹן עֲרָבִי קוֹרִין לְסוּסְיָא נְקֵבָה רמ"ך, וְדוֹמֶה לוֹ (אֶסְתֵּר ח) בְּנֵי הָרַמָּכִים: אַדְנֵי הַשָּׂדֶה. חַיָּה הַגְּדֵלָה בַּשָּׂדוֹת, וּכְמִין חֶבֶל גָּדוֹל יוֹצֵא מִן הָאָרֶץ שֶׁגְּדֵלָה בוֹ אוֹתָהּ חַיָּה, וּשְׁמָהּ יָדוֹעַ, וְהוּא יִדְעוֹנִי הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וּמְחֻבָּר בְּטַבּוּרוֹ בְּאוֹתוֹ חֶבֶל הַיּוֹצֵא מִן הָאָרֶץ, וְצוּרָתוֹ צוּרַת אָדָם בְּפַרְצוּף וְיָדַיִם וְרַגְלַיִם וְאֵין כָּל בְּרִיָּה רַשָּׁאָה לִקְרַב אֵלָיו {י} כִּי הוּא הוֹרֵג וְטוֹרֵף כָּל הַקָּרֵב אֵלָיו. וּכְשֶׁרוֹצִים לָצוּד אוֹתוֹ מוֹרִים בְּחִצִּים בַּחֶבֶל עַד שֶׁנִּפְסָק, וְצוֹעֵק בְּקוֹל מַר וּמֵת מִיָּד, וְאֵלָיו רָמַז בְּאִיּוֹב (ה) כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְּרִיתֶךָ: מְטַמֵּא בָּאֹהֶל כָּאָדָם. דִּכְתִיב (בְּמִדְבָּר יט) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, בָּאָדָם שֶׁגָּדֵל בַּשָּׂדֶה: הַקֻּפָּד. שֶׁרֶץ שֶׁגּוּפוֹ מָלֵא קוֹצִים, וּכְשֶׁאָדָם נוֹגֵעַ בּוֹ כּוֹפֵל עַצְמוֹ וּמַכְנִיס יָדָיו וְרַגְלָיו בְּבִטְנוֹ וְנַעֲשֶׂה כְּכַדּוּר, וְקוֹרִין לוֹ בְּלַעַ"ז אריצ"ו: חֻלְדַּת הַסְּנָיִים. חֻלְדָּה הַגְּדֵלָה בַּסְּנֶה: כַּזַּיִת בְּמַשָּׂא. דִּמְסַפְּקָא לְהוּ אִם מִין חַיָּה וּמְטַמְּאָה נִבְלָתוֹ בְּכַזַּיִת וּמְטַמְּאָה נַמִּי טֻמְאָה חֲמוּרָה בְּמַשָּׂא לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְגָדִים כְּנִבְלַת בְּהֵמָה {יא} טְמֵאָה, אוֹ מִין שֶׁרֶץ הוּא וּמְטַמֵּא בְּכָעֲדָשָׁה אֲבָל אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא כְּנִבְלַת בְּהֵמָה אֶלָּא בְּמַגָּע כְּשֶׁרֶץ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי לֹא בְאַדְנֵי הַשָּׂדֶה וְלֹא בְחֻלְדַּת הַסְּנָאִים: (ר"ע מברטנורה). עיקר תוי"ט {י} כִּמְלֹא הַחֶבֶל: {יא} דְּחַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק בְּהֵמָה הַמַּקְשָׁה: (עיקר תוי"ט). רמב"ם והרמך. הוא מין ממיני הסוסים וכמדומה לי שהוא חלוש התאוה שיש מין הסוסים חלושי תאוה. ומה שאמר בענין זה אסורות ומותרות ר"ל שאסור לעשות הרכבה או שיהיה מותר: ואדני השדה. הם חיות הדומות לבני אדם ואומרים המספרים חדושי העולם שהוא מדבר דברים רבים שאינם מובנים ודבורו דומה לדבור אדם ושמו אלנאנס בלשון ערב ומגידים מעניניו בספרים דברים רבים: וקופד. נקרא בערבי קנפוד: וחולדת הסניים. חיה דומה לחולדה ממיני השועלים. ומן העקרים שיתבארו לך במקומן בע"ה שהשרץ והוא כל אחד משמנה שרצים הנזכרים בתורה כענין שאמ' החולד והעכבר לא יטמא במשא אבל הוא מטמא במגע בלבד והנבלה תטמא במגע ובמשא והשרץ יטמא בכעדשה והנבלה תטמא בכזית על כן אמר ר' יוסי שבית שמאי היו מסופקין בחולדת הסניים אם הוא שרץ משמנה שרצים והוא ממין החולד או הוא ממין חיה והיו דנין עליו לחומרא ונותנין עליו חומרי הנבלה ואמרו מטמא בכזית במשא כמו נבלה ונותנין עליו ג"כ חומרי השרץ ואמרו שהוא מטמא בכעדשה במגע כשרץ ואין הלכה כר' יוסי בשני דבריו: (רמב"ם





עדכון יום ה'הזכייה הגדולה בתולדות המדינהשבעים ושש מליון.הרמז בגלרית רמזים כללית תשפ"א בדף ראשי כללי, סוד החשמל, תיעוד אירועים הִתְרַסְּקוּת הַחֲלָלִית ‘בְּרֵאשִׁית’ שֶׁנִּסְּתָה לִנְחוֹת עַל הַיָּרֵחַ לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, מְרַמֶּזֶת עַל שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּה סוֹד סִיּוּם מַלְכוּת הָעֵרֶב רַב. | סוד החשמל מאת מערכת כי לה' המלוכה ג׳ בסיון ה׳תשע״ט – 06/06/2019, 10:52 בראשית, סוד המ', עיבור, ערב רב מוּבָא בְּרַשִּׁ”י (בראשית א, א) אָמַר רַבִּי יִצְחָק לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵ”הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם” שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל, וּמַה טַּעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית מִשּׁוּם “כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם”, שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׂרָאֵל לִיסְטִים אַתֶּם שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹיִם הֵם אוֹמְרִים לָהֶם כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הקב”ה הִיא, הוּא בְּרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשָׁר בְּעֵינָיו, בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ. שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁרוֹאִים מִכָּאן שֶׁהַסּוֹד שֶׁל פְּתִיחַת הַתּוֹרָה בִּ“בְּרֵאשִׁית“ הוּא הַסּוֹד שֶׁל מִצְוַת “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם” שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל קִבְּלוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וְהַסּוֹד שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כִּי שְׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ הֵם הֲכָנָה לַתּוֹרָה. יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיְתָה הֲכָנָה לְמַתַּן תּוֹרָה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲוִירָהּ מַחְכִּים הִיא הַמָּקוֹם שֶׁה’ הוֹעִיד לְבָנָיו שֶׁבּוֹ יוּכְלוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת. לָכֵן שְׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִמְצָאִים בַּסּוֹד שֶׁל בְּרֵאשִׁית כִּי זֹאת הָרֵאשִׁית וְהַהַתְחָלָה שֶׁבְּלִי הֲכָנוֹת אֵלּוּ אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת רֵאשִׁית. הַיְסוֹד שֶׁל הָעֵרֶב רַב הוּא שֶׁהֵם רוֹצִים שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שֶׁפַע גַּשְׁמִי בְּלִי הַתַּכְלִית שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, הַיְינוּ הָעֵרֶב רַב רָצוּ אֶת יְצִיאַת מִצְרַיִם וְהָרְכוּשׁ גָּדוֹל שֶׁהָיָה שָׁם בְּלִי הַתַּכְלִית שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כַּיָּדוּעַ שֶׁהֶעָרֵב רַב רָצוּ לָצֵאת מִמִּצְרַיִם וְלָכֵן לֹא מֵתוּ בְּמַכַּת חֹשֶׁךְ, וְהֵם אָכֵן יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, אֲבָל אֶת הַתּוֹרָה הֵם לֹא רָצוּ לְקַבֵּל. כְּפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁהֵם עָשׂוּ אֶת עֵגֶל הַזָּהָב לְרַמֵּז שֶׁרוֹצִים רַק אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַשֶּׁפַע הַגַּשְׁמִי וּפָגְמוּ אֶת מַתַּן תּוֹרָה, וְכֵן הָעֵרֶב רַב רוֹצִים אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִצַּד הַשֶּׁפַע הַגַּשְׁמִי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ, אֲבָל אֵינָם רוֹצִים אֶת הַתַּכְלִית שֶׁל לִמּוּד הַתּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּפִי שֶׁרוֹאִים הַיּוֹם שֶׁשִּׁלְטוֹן הָעֵרֶב רַב מְעֻנְיָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבוֹנֶה אוֹתָהּ, אֲבָל הוּא נִלְחָם בְּלוֹמְדֵי הַתּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְלָכֵן הַפְּגָם שֶׁל הָעֵרֶב רַב נִרְמָז בִּבְרֵאשִׁי”ת אוֹתִיּוֹת שִׁיבֵּ”ר אֶ”ת, שֶׁמֹּשֶׁה שִׁיבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת שֶׁכּוֹלְלִים אֶת הַתּוֹרָה מֵא’ עַד ת’. בִּגְלַל הַפְּגָם שֶׁל הָעֵרֶב רַב בִּבְרֵאשִׁית שֶׁכּוֹלֵל יְצִיאַת מִצְרַיִם וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן בְּסִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁנָּעוּץ בִּתְחִלָּתָהּ נִרְמָז שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, כַּמּוּבָא בְּרַשִׁ”י (דברים לד, יב) “וּלְכָל הַיָּד הַחֲזָקָה” שֶׁקִּבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּלוּחוֹת בְּיָדָיו וגו’, “לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל” שֶּׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ לִשְׁבֹּר הַלּוּחוֹת לְעֵינֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר “וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם” וְהִסְכִּימָה דַּעַת הקב”ה לְדַעְתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ. וְכֵן הָעֶרֶב רַב קְשׁוּרִים לִבְרֵאשִׁית, כִּי בְּרֵאשִׁית זֶה סוֹד הָעִבּוּר שֶׁל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בִּתְפִלַּת רֹאשׁ הַשָּׁנָה ‘הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם’ מִלְּשׁוֹן הֵרָיוֹן, וְכֵן הָעֵרֶב רַב הֵם מִשֹּׁרֶשׁ עִבּוּר אוֹתִיּוֹת בְּעוֹר שֶׁהוֹלִיד אֶת יוֹנוּ”ס וְיוֹמְבְּרוּ”ס רָאשֵׁי הָעֵרֶב רַב שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל. וְשִׁבְעִים הַשָּׁנִים שֶׁל שִׁלְטוֹן הָעֵרֶב רַב הֵן תְּקוּפָה שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עִבּוּר שֶׁמּוֹלִיד אֶת מָשִׁיחַ שֶׁהוּא הַטּוֹב שֶׁיּוֹצֵא מֵהָרַע שֶׁל קְלִפַּת הָעֵרֶב רַב. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּ’שַׁעַר הַהַקְדָּמוֹת’ לְהָאֲרִיזַ”ל (ע’ קלב) שֶׁהֵרָיוֹן הוּא בִּבְחִינַת רַע, כֵּיוָן שֶׁהוּא מְבָרֵר אֶת הַטּוֹב מֵהָרַע, וְהַלֵּדָה הִיא יְצִיאַת הַטּוֹב מֵהָרַע, הַוָּלָד מְסַמֵּל אֶת חֵלֶק הַטּוֹב שֶׁנִּבְרָר מֵהַדָּם וְכוּ’ הַמְסַמְּלִים אֶת חֵלֶק הָרָע, וְלָכֵן יֵשׁ בָּהֵרָיוֹן רַ”ע יָמִים. וְכֵן הֵרָיוֹן בְּגִימַטְרִיָּא רַע. וְהִנֵּה הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּגַשְׁמִיּוּת בְּעֶרֶב פֶּסַח תשע”ט בְּסִיּוּם הַ70 שָׁנִים שֶׁל מַלְכוּת הָעֵרֶב רַב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתּוֹצְאוֹת הַבְּחִירוֹת הָיוּ 35 וְעוֹד 35 לִשְׁתֵּי הַמִּפְלָגוֹת הַגְּדוֹלוֹת יַחַד 70. בְּאוֹתָם יָמִים הִתְרַסְּקָה חֲלָלִית יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנָּתְנוּ לָהּ אֶת הַשֵּׁם ‘בְּרֵאשִׁית’ שֶׁנִּסְּתָה לִנְחוֹת עַל הַיָּרֵחַ. וְהָרִסּוּק הָיָה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁצָּפוּ בַּנִסָּיוֹן הַזֶּה שֶׁל הַחֲלָלִית לִנְחוֹת עַל הַיָּרֵחַ. הִשְׁתַּלְשֵׁל כָּאן שֶׁנָּתְנוּ אֶת הַשֵּׁם בְּרֵאשִׁית לִפְעֻלָּה שֶׁמְּסַמֶּלֶת אֶת שְׁנֵי יְסוֹדוֹת הָעֵרֶב רַב; הַיְסוֹד שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגַּאֲוָה הַיִּשְׂרְאֵלִית כִּלְשׁוֹנָם, כִּבְיָכוֹל הֵם יְכוֹלִים לִשְׁלֹחַ חֲלָלִית וְכוּ’, וְהַיְּסוֹד שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁנִּכְלַל בִּבְרֵאשִׁית בַּפָּסוּק “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”, כִּי הַפָּסוּק הַזֶּה מְדַבֵּר עַל מִצְוַת הַיָּרֵחַ שֶׁקִּבַּלְנוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וְהַחֲלָלִית נִשְׁלְחָה לַיָּרֵחַ. וְלָכֵן הַחֲלָלִית שֶׁמְּרַמֶּזֶת עַל הַלּוּחוֹת מִתְרַסֵֶּקֶת לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁל שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, כִּי ה’ מְרַמֵּז לָהֶם אֶת מַה שֶּׁמֹּשֶׁה רִמֵּז לָהֶם בִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, שֶׁבְּלִי הַתַּכְלִית שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה הֵם מִתְרַסְּקִים, וְאֵי אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ אֶת הַלּוּחוֹת לַחֲלָלִית מִלְּשׁוֹן חוֹל שֶׁהוּא הֵפֶךְ הַקֹּדֶשׁ. וְכֵן לוּחוֹת מְרַמְּזִים עַל לַחוּת שֶׁל מַיִם, כִּי הַתּוֹרָה נִמְשְׁלָה לָמָיִם, וְהַחֲלָלִית מְרַמֶּזֶת עַל הַחוֹל הַיָּבֵשׁ שֶּׁאֵין בּוֹ לַחוּת. וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל בְּדִיּוּק 40 יָמִים אַחֲרֵי יוֹם יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּיוֹם אַרְבָּעִים לָעֹמֶר שֶׁהָעֵרֶב רַב לֹא הִצְלִיחוֹ לְהָקִים מֶמְשָׁלָה וְנֶאֶלְצוּ לָלֶכֶת לִבְחִירוֹת חוֹזְרוֹת, כִּי ה’ מַמְשִׁיךְ לִרְמֹז לָהֶם בְּאוֹתָהּ בְּחִינָה שֶׁל שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁהָיְתָה בְּיוֹם י”ז בְּתַמּוּז 40 יָמִים אַחֲרֵי שֶׁמֹּשֶׁה עָלָה לָהָר לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה. כִּי הָעֵרֶב רַב שֶׁנִּצְמָדִים לִיצִיאַת מִצְרַיִם מְקַבְּלִים אֶת הָעֹנֶשׁ 40 יָמִים אַחֲרֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁקִּבְּלוּ עֹנֶשׁ 40 יָמִים אַחֲרֵי מַתַּן תּוֹרָה בְּי”ז בְּתַמּוּז. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ד. הַנָּה שליט”א שֶׁבְּאֶמְצַע אַרְבָּעִים יֵשׁ אוֹתִיּוֹת עֵרֶב רַב, וְנִשְׁאֲרוּ אוֹתִיּוֹת אי”ם ר”ת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, רֶמֶז עַל הָעֵרֶב רַב שֶׁרוֹצִים רַק אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּלִי הַתּוֹרָה וּמְקַבְּלִים אֶת הָעֹנֶשׁ בַּיּוֹם הָ40 כְּמִנְיַן מֶ”ם, כְּמוֹ בִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁהָיְתָה בַּיּוֹם הַמֶּ”ם אַחֲרֵי מַתַּן תּוֹרָה. וְאָז עַם יִשְׂרָאֵל זוֹכִים לְהִפָּרֵד מֵהָעֶרֶב רַב שֶׁזֶּה סוֹד לֵידַת מָשִׁיחַ בִּפְתִיחַת הַמֶּ”ם סְתוּמָה. וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁהֵם קָבְעוּ בְּחִירוֹת חוֹזְרוֹת בְּיוֹם י”ז אֱלוּל תשע”ט, כִּי י”ז אֱלוּל זֶה תְּחִלַּת שְׁבִירַת הַמְּלָכִים שֶׁהָיְתָה בַּשָּׁבוּעַ שֶׁלִּפְנֵי כ”ה אֱלוּל שֶׁאָז נִבְרָא עוֹלַם הַתִּקּוּן, הַיְינוּ הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁיַּתְחִילוּ עִבּוּר חָדָשׁ בַּיּוֹם הַמְסֻגָּל לָזֶה, אֲבָל אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁשְּׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁמְּבַטֶּלֶת אֶת הַכֹּחַ שֶׁלָּהֶם הִיא סוֹד שְׁבִירַת הַמְּלָכִים שֶׁהִתְחִילָה בְּיוֹם י”ז אֱלוּל, (תאריך הבחירות הבאות) שֶׁזֶּה בְּעֶצֶם הַשְּׁבִירָה שֶׁל כֹּחַ הָרַע שֶׁבַּבְּרִיאָה. _______________________________________________________________________________________________________ ערב רב = 474 = דעת שזה נופל זה קם וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (ב”מ פה:) שֶׁשְּׁמוּאֵל נִקְרָא יַרְחִינָאָה מִלְּשׁוֹן יָרֵחַ, כִּי הָיָה בָּקִי בְּחָכְמַת הָעִבּוּר. וּמָצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין צח.) שֶׁשְּׁבוֹר מַלְכָּא שֶׁמְּרַמֵּז עַל שְׁבִירַת הַמַּלְכֻיּוֹת שָׁאַל אֶת שְׁמוּאֵל שְׁאֵלוֹת בְּעִנְיְנֵי מָשִׁיחַ: אֲמַר לֵיהּ שְׁבוֹר מַלְכָּא לִשְׁמוּאֵל, אָמְרִיתוּ מָשִׁיחַ עַל חַמְרָא אָתֵי, אֲישַׁדַּר לֵיהּ סוּסְיָא בַּרְקָא דְּאִית לִי. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא עַל שְׁמוּאֵל שֶׁעִקַּר הַגְּאֻלָּה אֶצְלוֹ הִיא שְׁבִירַת הַמַּלְכֻיּוֹת. (סנהדרין צט.) שְׁמוּאֵל אָמַר אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד. בְּסֵפֶר ‘אֲפִיקֵי מַיִם’ מַקְשֶׁה בְּשֵׁם הַגר”מ שַׁפִּירָא שליט”א מַדּוּעַ אָמַר הקב”ה לְמֹשֶה יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ, מָה הָעִנְיָן לָתֵת כֹּחַ לַשְּׁבִירָה אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר שִׁבֵּר. הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר טוֹב שֶׁשִּׁבַּרְתָּ, וּמָה הָעִנְיָן בִּנְתִינַת כֹּחַ, וְעוֹד מַקְשֶׁה מַדּוּעַ מְסַיֶּמֶת הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּדָבָר לֹא טוֹב שֶׁל שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת “וּלְכָל הַיָּד הַחֲזָקָה וְגוֹ'”, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ”י שָׁם. וְאֶפְשָׁר לְהוֹסִיף עַל הַקּוּשְׁיָא, מַדּוּעַ אָנוּ אוֹמְרִים שָׁם חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק, כַּבְיָכוֹל לָתֵת כֹּחַ וְחֹזֶק לִשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁשְּׁבִירַת הַלּוּחוֹת לֹא הָיְתָה מְאֹרָע חַד פְּעָמִי אֶלָּא מַמְשִׁיכָה בְּכָל הַדּוֹרוֹת, כָּל פַּעַם שֶׁהָעֶרֶב רַב קָמִים וְעוֹשִׂים עֵגֶל חֹדֶשׁ לִינוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה וּלְקַבֵּל רַק אֶת הַחֲלָקִים שֶׁהֵם רוֹצִים בְּלִי קַבָּלַת עֹל תּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁה’ רוֹצֶה, חוֹזֵר הָעִנְיָן שֶׁל שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁלֹּא לָתֶת לָהֶם יְנִיקָה מֵהַקְּדֻשָׁה, וַה’ נִלְחָם בָּהֶם דֶּרֶךְ מֹשֶׁה לְבַטֵּל אֶת הַשִּׁלְטוֹן שֶׁלָּהֶם וּלְהָקִים אֶת מַלְכוּת ה’ בָּעוֹלָם, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (פנחס רמו:) שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף יְנַצֵּחַ אֶת אֱדוֹם, וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד יְנַצֵּחַ אֶת יִשְׁמָעֵאל, וּמֹשֶה יְנַצֵּחַ אֶת הָעֵרֶב רַב. וְלָכֵן צָרִיךְ נְתִינַת כֹּחַ לָזֶה שֶׁיַּמְשִׁיךְ בְּכָל הַדּוֹרוֹת עַד הַתִּקּוּן הַשָּׁלֵם, וְאֵין כָּאן סִיּוּם בְּדָבָר לֹא טוֹב חַס וְשָׁלוֹם, אַדְּרַבָּה כָּאן נִרְמָז הַתִּקּוּן הַשָּׁלֵם וְהַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה שֶׁמֹּשֶׁה יַכְנִיעַ אֶת קְלִפַּת הָעֵרֶב רַב וְנִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה. וְזֶה מִתְחַבֵּר עִם תְּחִלַּת הַתּוֹרָה נָעוּץ סוֹפָן בִּתְחִלָּתָן כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה מְרַמֶּזֶת בִּתְחִלָּתָהּ וְסוֹפָהּ שֶׁהַתַּכְלִית שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם וְקַבָּלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא עֲבוּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה. וּמִי שֶׁפּוֹגֵם אֶת זֶה נֶעֱנָשׁ כְּמוֹ בִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. י. שליט”א שֶׁהַנֹּסַּח חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזַּק נִלְקָח מִפָּסוּק שֶׁמְּדַבֵּר עַל הִתְחַזְּקוּת בְּעַד עָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ “עָרֵי אֱלֹהֵינוּ” וְלֹא חַס וְשָׁלוֹם הַהֵפֶךְ מִזֶּה כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים הָעֵרֶב רַב: (ש”ב י, יב) “חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ”. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה”ג ר’ יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט”א שֶׁמָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּגִימַטְרִיָּא הַכָּתוּב (שמות יב, ב) “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”, הַיְינוּ שֶׁהַתַּכְלִית שֶׁל זֶה הִיא הִתְחַדְּשׁוּת בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה וְלֹא לַהֲפֹךְ אֶת זֶה לְחוֹל חַס וְשָׁלוֹם. וְכֵן מָשִׁי”חַ מְרֻמָּז בָּאוֹת הַשְּׁלִישִׁית בַּכָּתוּב עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְמֶזֶת בִּבְרֵאשִׁית כְּדִלְעֵיל: (תהילים קיא, ו) “כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ”. וְהָר”ת הַמֶּלֶ”ךְ. [שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ אֵלִיָּהוּ נַחְמָנִי שליט”א]. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁיּוֹם שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת בְּי”ז תַּמּוּז הוּא יוֹם שֶׁל קֵץ, וְכֵן י״ז תַּמּוּז קֵץ הַיָּמִין עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ט. וְכֵן י״ז תַּמּוּז לֵידַת מָשִׁיחַ עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא 1290 הַקֵּץ בְּדָנִיֵּאל. וְכֵן יוֹ”ד זַיִ”ן בְּתַמּוּז תשע”ח עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא 1335 הַקֵּץ בְּדָנִיֵּאל. הַיְינוּ כֵּיוָן שֶׁבְּיוֹם י״ז בְּתַמּוּז בֻּטַּל הַתָּמִיד הוּא קָשׁוּר עִם הַקֵּץ בְּדָנִיֵּאל שֶׁשָּׁם כָּתוּב: (דניאל יב, יא) “וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים: אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלשׁ מֵאוֹת שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה”. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בְּמִדְרַשׁ ‘סֵדֶר עוֹלָם רַבָּה’ (פרק רביעי) שֶׁנֹּחַ שָׁלַח אֶת הָעוֹרֵב בְּי’ בְּתַמּוּז, וְשָׁלַח אֶת הַיּוֹנָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּי”ז בְּתַמּוּז, וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ הַגְּרָ”א לְתִקּוּנֵי זֹהַר (תיקון כא) כָּל הַמַּבּוּל וְהַמַּעֲשֶׂה דִּשְׁלִיחוּת יוֹנָה מִתְפָּרֵשׁ הַכֹּל עַל הַגָּלוּת וְהַגְּאֻלָּה. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (שלח קסה.) “עֲלֵה זַיִת” זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ שֶׁל דָּוִד, וְזֶה הוּא שֶׁרָמְזָה יוֹנָה בִּימֵי נֹחַ “וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ”. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ א. ה. שליט”א שֶׁזַּיִ”ת ר”ת י”ז תַּמּוּז. וְכֵן שָׁמַעְתִּי רֶמֶז פִּלְאִי עַל י”ז בְּתַמּוּז תשע”ח כְּתַאֲרִיךְ שֶׁל בְּעִתָּהּ. כַּיָּדוּעַ לְכָל תַּאֲרִיךְ מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם יֶשְׁנָם שְׁנֵי מִסְפָּרִים; מִסְפָּרוֹ מֵהַבְּרִיאָה, וּמִסְפַּר הַשָּׁנִים שֶׁנִּשְאֲרוּ לוֹ עַד סוֹף הַבְּרִיאָה, לְמָשָׁל לִשְׁנַת 5778 יֶשְׁנָם שְׁנֵי מִסְפָּרִים; הַמִּסְפָּר 5778 וְהַמִּסְפָּר 222 שֶׁנִּשְאֲרוּ לוֹ עַד סוֹף הַבְּרִיאָה. וְיֵשׁ לָנוּ כְּלָל בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ”ל שֶׁאִם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְגַלּוֹת אֶת נְקֻדַּת הַחִבּוּר שֶׁל שְׁנֵי דְּבָרִים, עוֹשִׂים הַכָּאָה בֵּינֵיהֶם, וְהַמִּסְפָּר שֶׁיּוֹצֵא הוּא נְקֻדַּת הַחִבּוּר בֵּינֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁעִנְיַן הַגְּאֻלָּה הוּא גִלּוּי שֵׁם הוי”ה בָּעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה הוי”ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, “וְנִגְלָה כְּבוֹד הוי”ה וְגוֹ'”, נְחַפֵּשׂ תַּאֲרִיךְ שֶׁאִם נַעֲשֶׂה בּוֹ הַכָּאָה נְגַלֶּה אֶת שֵׁם הוי”ה בְּתוֹךְ הַתַּאֲרִיךְ. וּרְאֵה זֶה פֶלֶא הַתַּאֲרִיךְ הַיָּחִיד בְּכָל הַשֵּׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנִים הוּא י”ז בְּתַמּוּז תשע”ח. הַחֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט: י”ז בְּתַמּוּז תשע”ח הוּא 5777.8 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, וְהוּא גַם 222.2 מִסּוֹף הַבְּרִיאָה, אִם נְחַשֵּׁב 5777.8 לְחַלֵּק לְ222.2 נְקַבֵּל 26 הַמִּסְפָּר שֶׁל שֵׁם הוי”ה. וְזֶה הַתַּאֲרִיךְ הַיָּחִיד בְּכָל הַבְּרִיאָה שֶׁהָהַכָּאָה הַפְּנִימִית שֶׁלּוֹ מַגִּיעָה לְ26 בִּמְדֻיָּק. הַמִּסְפָּר הַמְדֻיָּק הוּא 26002700270027 שֶׁיֵּשׁ כָּאן גַּם אֶת הַמִּסְפָּר 27 שֶׁהוּא שֵׁם הוי”ה עִם הַכּוֹלֵל. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ עָמוֹס לֵוִי שליט”א שֶׁשֵּׁם הוי”ה עִנְיָנוֹ הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה, לָכֵן הַגִּלּוּי שֶׁלּוֹ מִתְגַלֶּה בְּתוֹךְ תַּאֲרִיךְ שֶׁכּוֹלֵל בְּתוֹכוֹ הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה, הַיְינוּ הֶהָיָה הוּא 5777.8 וְהַיִּהְיֶה עַד סוֹף הַשֵּׁשֶׁת אֲלָפִים הוּא 222.2 וְהַהֹוֶה הוּא מַה שֶּׁמְּחַבֵּר אֶת שְׁנֵי הַמִּסְפָּרִים בְּאוֹתוֹ רֶגַע הַמִּסְפָּר 26, שֶׁמְּגַלֶּה אֶת שֵׁם הוי”ה. וְכֵן עָבָר הֹוֶה וְעָתִיד בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ח. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁסִּיּוּם שִׁלְטוֹן הָעֵרֶב רַב בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל עוֹלֶה 2220. שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית, וְר’ א. י. שליט”א שֶׁרוֹאִים קֶשֶׁר בֵּין רָאשֵׁי הָעֵרֶב רַב בֶּעָבָר וּבַהֹוֶה עִם הַמִּסְפָּר 456, כְּפִי שֶׁמּוּבָא בְּ’שַׁעַר הַפְּסוּקִים’ לְהָאֲרִיזַ”ל (תשא) לָבָן הָאֲרַמִּי נִתְגַּלְגֵּל בְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר, כִּי בְעוֹר הוּא בְּנוֹ שֶׁל לָבָן, וְאָבִיו שֶׁל בִּלְעָם. וְהִנֵּה כָּל אוֹתָהּ הַמִּשְׁפָּחָה הֵם מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד הַנִּזְכָּר, שֶׁהֵם סִיגֵי נִשְׁמַת מֹשֶׁה. וְהֵם לָבָן וּבְעוֹר וּבִלְעָם וּבָנָיו יוֹנוּס וְיוֹמְבְּרוּס. וְלָכֵן יוֹנוּס וְיוֹמְבְּרוּס בְּנֵי בָנָיו, שֶׁהָיוּ רָאשֵׁי הָעֵרֶב רַב נִתְחַכְּמוּ לַעֲשׂוֹת הָעֵגֶל וְכוּ’. הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל יוֹנוּס יוֹמְבְּרוּס עוֹלָה 456, וְזֶה גַם הַגִּימַטְרִיָּא הַמְדֻיֶּקֶת שֶׁל רָאשֵׁי הָעֵרֶב רַב בְּדוֹרֵנוּ לִיבֶּרְמַן לַפִּיד שֶׁעוֹלִים 456. וְכֵן הַשֵּׁמוֹת הַפְּרָטִיִּים שֶׁלָּהֶם אֲבִיגְדוֹר וְיָאִיר עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל עוֹלִים 456. וְכֵן הָאָתוֹן שֶׁל בִּלְעָם שֶׁבִּלְעָם עָשָׂה אִתָּהּ מַעֲשֵׂה אִישׁוּת וְיָנַק כֹּחוֹ מִמֶּנָּה, כַּמּוּבָא בְּפִרְקֵי דְּר”א (ל”א) שֶׁהַחֲמוֹר שֶׁל אַבְרָהָם וּמֹשֶׁה וּמָשִׁיחַ שֶׁהוּא אוֹתוֹ חֲמוֹר, נוֹלַד מֵהָאָתוֹן שֶׁל בִּלְעָם שֶׁנִּבְרְאָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. הַגִּימָטְרִיָּא שֶׁל אָתוֹן עוֹלָה 456 עִם הַכּוֹלֵל. וְנִרְאֶה לְבָאֵר אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁל רָאשֵׁי הָעֵרֶב רַב לַמִּסְפָּר 456 כִּי הָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי מֹשֶׁ”ה הֵן תנ”ו הַיְינוּ 456 וְהָעֵרֶב רַב יוֹנְקִים מִמֹּשֶׁה, לָכֵן הֵם קְשׁוּרִים עִם הַמִּסְפָּר שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי מֹשֶׁה, שֶׁמְּסַמֵּל אֶת אֵלּוּ שֶׁיּוֹנְקִים מִמֹּשֶׁה. וְלָכֵן מֹשֶׁה מַכְנִיעַ אוֹתָם. וְכֵן יָאִיר לַפִּיד בְּגִימַטְרִיָּא מֹשֶׁה. וְכֵן הַמִּסְפָּר 456 שֶׁהוֹלֵךְ לְפִי סֵדֶר הַמִּסְפָּרִים מ4 ל5 ול6 מְרַמֵּז עַל דִּלּוּג מֵעַל הַמִּסְפָּרִים 1 ו2 ו3, וְזֶה בְּחִינַת הָעֶרֶב רַב שֶׁמְּדַלְּגִים עַל הָעִקָּר שֶׁזֶּה הַתּוֹרָה, וְהוֹלְכִים יָשָׁר לְהַהַשְׁפָּעוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת שֶׁבָּאוֹת מֵהַיְסוֹד וְהַמַּלְכוּת שֶׁקְּשׁוּרִים עִם מִסְפָּרִים אֵלּוּ. וְכֵן הַשָּׁנָה שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם ב’תמ”ח עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא 456. וְלָכֵן ב’ פְּעָמִים 456 עוֹלֶה עִם הַכּוֹלֵל בְּרֵאשִׁית, כִּי יֵשׁ כָּאן 2 רָאשֵׁי עֵרֶב רַב בֶּעָבָר וּבַהֹוֶה, וְיֵשׁ לָהֶם 2 שָׁרָשִׁים בִּבְרֵאשִׁית כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְלָכֵן מֹשֶׁה הִכְנִיעַ אוֹתָם בִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, כִּי שְׁבִירַת בְּגִימַטְרִיָּא ב’ פְּעָמִים 456, כִּי הַלּוּחוֹת נִשְׁבְּרוּ לִ2, וְגַם הַלּוּחוֹת עִם הַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 456. וְכֵן יָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ מִתַּלְמִידֵי הַ’חֲתַם סוֹפֵר’ שֶׁאֵינָם אוֹמְרִים חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק אֶלָּא חָזָק חָזָק חָזָק שֶׁעוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא מֹשֶׁה. וּלְפִי דְּבָרֵינוּ מְבֹאָר שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר וְנִתְחַזֵּק לְהוֹסִיף אֶת הָאוֹתִיּוֹת תנ”ו שֶׁבָּהֶם מֹשֶׁה מַכְנִיעַ אֶת קְלִפַּת הָעֵרֶב רַב בִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת בְּסִיּוּם הַתּוֹרָה, וְעַל זֶה אָנוּ אוֹמְרִים חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק הַיְינוּ ג’ פְּעָמִים חֲזַק שֶׁעוֹלִים מֹשֶׁה, יַחַד עִם תנ”ו הָאוֹתִיּוֹת אַחֲרֵי מֹשֶׁ”ה שֶׁמַּכְנִיעַ אֶת קְלִפַּת הָעֵרֶב רַב. וְכֵן הַמִּסְפָּר 456 קָשׁוּר עִם הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי מְקוֹם הַשְּׁכִינָה שֶׁמּוֹלִידָה אֶת מָשִׁיחַ וּמַכְנִיעָה אֶת קְלִפַּת הָעֵרֶב רַב. וְכַיָּדוּעַ שֶׁקְּלִפַּת הָעֵרֶב רַב מְנַסִּים כָּל הַזְּמַן לְטַמֵּא אֶת הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי עַל יְדֵי הַכְנָסַת הָרֶפוֹרְמִים וְכוּ’. כֵּיוָן שֶׁכּוֹתֶל בְּגִימַטְרִיָּא 456, וְכֵן כּוֹתֶל בְּגִימַטְרִיָּא ד’ אִמָּהוֹת, וּבְגִימַטְרִיָּא ג’ מִלּוּיֵי שֵׁם אהי”ה שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת אִמָּא עִלָּאָה שֶׁמּוֹלִידָה אֶת מָשִׁיחַ. וְשָׁמַעְתִּי מֵהָאַדְמוֹ”ר מִקָּאמַרְנָא ר’ יִצְחָק שְׁלֹמֹה סַפְרִין שליט”א עַל הַכָּתוּב (שה”ש ב, יד) “יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה” שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַיּוֹנִים שֶׁנִּמְצָאוֹת בֵּין אַבְנֵי הַכֹּתֶל, “בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע”, וְלָכֵן הָאוֹתִיּוֹת הַפְּנִימִיּוֹת בְּ”יוֹנָתִי” בְּגִימַטְרִיָּא כּוֹתֶל, וְהָאוֹתִיּוֹת י”י שֶׁבַּחוּץ מְרַמְּזוֹת עַל שֵׁם ה’. וּכְפִי שֶׁרוֹאִים שֶׁהַפָּסוּק הַזֶּה הוּא הֶמְשֵׁךְ שֶׁל הַפָּסוּק הַמְדַבֵּר עַל הַכֹּתֶל “הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים”. וּמְרֻמָּז בַּזֹּהַר (לך לך פד:) “יוֹנָתִי” זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, “בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע” זוֹ יְרוּשָׁלַיִם. וְכֵן הַמִּסְפָּר 456 בְּגִימַטְרִיָּא ב’ פְּעָמִים כְּרוּב, אוֹ ב’ פְּעָמִים עֵץ חַיִּים שֶׁמְּסַמְּלִים אֶת סְפִירוֹת הַנֵּצַח וְהַהוֹד הַקְּשׁוּרִים עִם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְלָכֵן 456 בְּגִימַטְרִיָּא אַבְרָהָם יִצְחָק, כִּי הַנֵּצַח וְהַהוֹד מְקַבְּלִים מֵהַחֶסֶד וְהַגְּבוּרָה שֶׁהֵם סוֹד אַבְרָהָם וְיִצְחָק. וּכְשֵׁם שֶׁאַבְרָהָם יִצְחָק בְּגִימַטְרִיָּא 456, גַּם יַעֲקֹב רָחֵל לֵאָה בְּגִימַטְרִיָּא 456, כִּי יַעֲקֹב הוֹצִיא אֶת רָחֵל וְלֵאָה מִקְּלִפַּת הָעֵרֶב רַב שֶׁל מִשְׁפַּחַת לָבָן הָאֲרַמִּי. וּפֶלֶא שֶׁיָּאִיר לַפִּיד מַתְחִיל בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן ר”ת אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב רָחֵל לֵאָה. וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ פי”ד בְּגִימַטְרִיָּא צָבָ”א עִם הַכּוֹלֵל, כִּי הֵם נִלְחָמִים בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה דֶּרֶךְ גְּזֵרַת הַגִּיּוּס לַצָּבָא שֶׁקְּשׁוּרָה עִם הַקְּלִפּוֹת שֶׁמַּלְבִּישׁוֹת עַל שֵׁם צְבָאוֹת שֶׁמְּסַמֵּל אֶת סְפִירוֹת הַנֵּצַח וְהַהוֹד. וְכֵן מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא 456. וְכֵן אִם נוֹסִיף לְ456 עוֹד 6 הַיְינוּ נִכְתּוֹב לִיבֶּרְמַן וְלַפִּיד וְכַדּוֹמֶה נְקַבֵּל אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁל יְסוֹד שֶׁבַּיְסוֹד שֶׁקָּשׁוּר עִם מִסְפַּר 6, וְקָשׁוּר עִם קְלִפַּת הָעֵרֶב רַב שֶׁיּוֹנְקִים מִמָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְלָכֵן נְפִילַת הָעֵרֶב רַב הִתְחִילָה בְּכ”ה אִיָּר שֶׁסָּמוּךְ לְיוֹם יְסוֹד שֶׁבַּיְסוֹד כְּשֶׁלֹּא הִצְלִיחוֹ לְהָקִים מֶמְשָׁלָה וְכוּ’. וְכֵן לַפִּיד לִיבֶּרְמַן בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים עוֹלֶה “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הוי”ה אֱלֹהֵינוּ הוי”ה אֶחָד”. וְכֵן הָר”ת שֶׁל אֲבִיגְדוֹר לִיבֶּרְמַן יָאִיר לַפִּיד אֱלִי”ל מְרַמֵּז עַל וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ חַיִּים אֱלִיעֶזֶר יוֹנָה שליט”א שֶׁהָאוֹתִיּוֹת שֶׁבְּתוֹךְ אֲבִיגְדּוֹ”ר לִיבֶּרְמַ”ן הֵן נִגְמַ”ר דּוֹ”ר בִּיבִּ”י, רֶמֶז שֶׁהוּא מְסַיֵּם אֶת שִׁלְטוֹן הָעֵרֶב רַב שֶׁל בִּיבִּי. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ ל. שִׁטְרִית שליט”א שֶׁבִּנְבוּאַת הַיֶּלֶד נַחְמָן קַטּוּפָא נִרְמָז עַל שְׁנֵי אַחִים שֶׁיִּמְלְכוּ וְיַעֲשׂוּ צָרוֹת לְיִשְׂרָאֵל בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וְאוּלַי הַכַּוָּנָה לְלִיבֶּרְמַן וְלַפִּיד שֶׁהֵם קְשׁוּרִים עִם שְׁנֵי הָאַחִים יוֹנוּ”ס וְיוּמְבְּרוּס רָאשֵׁי הָעֵרֶב רַב. וְכֵן אִם נִכְתּוֹב בְּאוֹתִיּוֹת אַרְבַּע מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וְשֵׁשׁ בְּגִימַטְרִיָּא גְדוֹלָה עִם הָאוֹתִיּוֹת עוֹלֶה 2300 זְמַן הַקֵּץ בְּדָנִיֵּאל. מוּבָא בְּסֵפֶר ‘צֶמַח צַדִּיק’ (ליקוטים) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי יָכוֹל אֲנִי לִפְטוֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין וְאִלְמָלֵי יוֹתָם בֶּן עוּזִיָּהוּ עִמָּנוּ יְכוֹלַנִּי לִפְטוֹר מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. יֵשׁ לְפָרֵשׁ כִּי יוֹתָם בֶּן עוּזִיָּהוּ מְרַמֵּז עַל הַמְתָּקַת הַדִּינִים, כִּי יוֹתָ”ם גִּימַטְרִיָּא כּוֹתֶ”ל, הַמְתָּקַת ה’ גְּבוּרוֹת אֱלֹהִי”ם הָעוֹלִים ת”ל בְּשֵׁם הוי”ה בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלֶה כ”ו, וְר”ת בֶּ’ן ע’וּזִיָּהוּ הוּא ע”ב שֵׁם הַחֶסֶ”ד, וְכָל זֶה עַל יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְשַׁבָּת קֹדֶשׁ. רוֹאִים שֶׁיּוֹתָם בֶּן עוּזִיָּהוּ בְּכֹחוֹ לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּינִים מִכָּל הָעוֹלָם כֵּיוָן שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא כּוֹתֶל, וְהוּא בְּסוֹד שַׁבָּת. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת מִסְפַּר 456 כְּמִנְיַן יות”ם לְהַכְנִיעַ אֶת קְלִפַּת הָעֵרֶב רַב שֶׁנִּלְחָמִים בַּכֹּתֶל וּבְשַׁבָּת. וּמִמֵּילָא הוּא יָכוֹל לִפְטֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם מִן הַדִּין. וְכֵן פּוֹטֵר מִן הַדִּין עִם הַמִּלִּים עוֹלֶה 456 עִם הַכּוֹלֵל. מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (מכות כד:) פַּעַם אַחַת הָיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר צוֹפִים קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת רָאוּ שׁוּעָל שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. הִתְחִילוּ הֵם בּוֹכִים וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק, אָמְרוּ לוֹ עֲקִיבָא מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְשַׂחֵק, אָמַר לָהֶם מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים אָמְרוּ לוֹ, מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ “וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת”, עַכְשָׁיו נִתְקַיֵּם בּוֹ “עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ” וְלֹא נִבְכֶּה, אָמַר לָהֶם לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק, דִּכְתִיב “וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ”, וְכִי מָה עִנְיָן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה, וַהֲלֹא אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, אֶלָּא תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה. בְּאוּרִיָּה כְּתִיב “לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, וִירוּשָׁלַיִם עִיִּין תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר”. בִּזְכַרְיָה כְּתִיב “עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָיִם”. עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָה, הָיִיתִי מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּם נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה, בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּמֶת, וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ, עֲקִיבָא נִחַמְתָּנוּ, עֲקִיבָא נִחַמְתָּנוּ. וְכֵן שׁוּעָלִים בְּגִימַטְרִיָּא 456 הַמִּסְפָּר שֶׁל הָעֵרֶב רַב שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשּׁוּעָלִים שֶׁמְּהַלְּכִים בַּכֹּתֶל וּבְהַר הַבַּיִת, וּכְפִי שֶׁרוֹאִים אֶת הַפָּסוּק: “אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים” שֶׁסָּמוּךְ לַפָּסוּק שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַכֹּתֶל כְּדִלְעֵיל: “יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה”. וְכֵן הָר”ת “עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ” עִם הַמִּלִּים בְּגִימַטְרִיָּא תשע”ט. כָּתוּב (בראשית כה, כ) “וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה”. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י “בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן”, וְכִי עֲדַיִן לֹא נִכְתַּב שֶׁהִיא בַת בְּתוּאֵל וַאֲחוֹת לָבָן וּמִפַּדַּן אֲרָם, אֶלָּא לְהַגִּיד שִׁבְחָהּ שֶׁהָיְתָה בַּת רָשָׁע וַאֲחוֹת רָשָׁע וּמְקוֹמָהּ אַנְשֵׁי רֶשַׁע וְלֹא לָמְדָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם: “מִפַּדַּן אֲרָם” עַל שֵׁם שֶׁשְּׁנֵי אֲרָם הָיוּ, אֲרַם נַהֲרַיִם וַאֲרַם צוֹבָה, קוֹרֵא אוֹתוֹ פַּדַּן לְשׁוֹן צֶמֶד בָּקָר, תַּרְגּוּם פַּדַּן תּוֹרִין. רוֹאִים שֶׁהַתּוֹרָה מְצַיֶּנֶת אֶת שֹׁרֶשׁ רִבְקָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּמָקוֹם שֶׁל רְשָׁעִים בְּמִשְׁפַּחַת לָבָן וּבְתוּאֵל שֶׁמֵּהֶם יָצְאוּ הָעֵרֶב רַב וְלֹא לָמְדָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וְנִרְאֶה דְּלָכֵן הַפָּסוּק פּוֹתֵחַ בַּגִּיל שֶׁל יִצְחָק אַרְבָּעִים שָׁנָה כְּשֶׁהוֹצִיא אֶת רִבְקָה מִקְּלִפּוֹת אֵלּוּ: “וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה” לְרַמֵּז עַל הַסּוֹף שֶׁל קְלִפּוֹת הָעֵרֶב רַב שֶׁקָּשׁוּר עִם מִסְפַּר 40 שֶׁשָּׁם הַקְּדֻשָּׁה מְנַצַּחַת אוֹתָם וּמוֹצִיאָה מֵהֶם אֶת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם יוֹנְקִים מֵהֶם, וְלָכֵן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מֵת בְּשִׁדּוּךְ שֶׁל יִצְחָק וְרִבְקָה, לְסַמֵּל אֶת הַכְנָעַת הַקְּלִפָּה שֶׁלָּהֶם. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (משפטים קכ.) “וְאַתֶּם צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם”, דֶּהֱווּ נִרְדָפִים קְדַם עֵרֶב רַב זְאֵבִים בִּישִׁין, הָא “בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרֹף” לְגַבַּיְיהוּ, דְּטָרִיף לוֹן, וְיִתְקַיֵּם בְּהַהוּא זִמְנָא “בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד”, דְּהַיְינוּ “עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה”, וְדָא בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם, “וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל”, דָּא עֶרֶב דְּיִצְחָק, דִּתְמַן תְּרֵין מְשִׁיחִין. רוֹאִים שֶׁהַזֹּהַר מְבָאֵר אֶת הַפָּסוּק “בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרֹף” עַל הָעֵרֶב רַב, שֶׁהֵם הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל “בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרֹף”, וְהֵם זְאֵבִים רָעִים שֶׁאוֹכְלִים אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁל לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשָׁלִים לְצֹאן. וְכָל זֶה יִהְיֶה עַד זְמַן הַגְּאֻלָּה, “יֹאכַל עַד”, דְּהַיְינוּ “עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה”, וּמָתַי תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה מַמְשִׁיךְ הַפָּסוּק “וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל”, שֶׁבִּזְמַן הָעֶרֶב שֶׁל תְּפִלַּת מִנְחָה שֶׁתִּקֵּן יִצְחָק, ה’ יְחַלֵּק אֶת שָׁלָל הָעֵרֶב רַב לִשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִין. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ יוֹסֵף שֵׁינְבֶּרְגֶר שליט”א שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז בַּזֹּהַר שֶׁרֹאשׁ הָעֵרֶב רַב בִּזְמַן שֶׁיָּבֹא מָשִׁיחַ יִהְיֶה שְׁמוֹ בִּנְיָמִין. וְזֶה גַּם הָיָה שְׁמוֹ שֶׁל מְיַסֵּד הַתְּנוּעָה, שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה בִּנְיָמִין זְאֵב כִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק מַמָּשׁ. וְכֵן מָצִינוּ בַּזֹּהַר (תולדות קמ:) שֶׁנִּשּׁוּאֵי יִצְחָק בְּגִיל אַרְבָּעִים שָׁנָה מְסַמְּלִים אֶת הָאַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁיִּהְיוּ בֵּין בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת מֵתִים, וְהִנֵּה סוֹף כָּל הַצָּרוֹת יִהְיֶה בָּאַרְבָּעִים, וּגְזַר הַדִּין “אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף”. סוֹף הֲלִיכָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים. אַרְבָּעִים שָׁנָה קֹדֶם תְּחִיַּת הַגּוּף מַמְתֶּנֶת לוֹ הַנְּשָׁמָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים יָקוּמוּ הַגּוּפוֹת מִן הֶעָפָר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב “וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה”, שֶׁהִמְתִּין לַגּוּף. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה”ג ר’ א. ה. שליט”א עַל הַכָּתוּב לִפְנֵי הֲבָאַת הַשִּׁדּוּךְ שֶׁל יִצְחָק (בראשית כד, יט) “וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָ”ב” ר”ת לְפִי הַסֵּדֶר שֶׁל הַפָּסוּק (תהילים צה, י) “אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר”, וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (סנהדרין צט.) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר, “אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר”. מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (שבת קמז:) אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, חַמְרָא דִּפְרוֹגִיתָא, וּמַיָּא דְיוֹמְסִת קִפְּחוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מִיִשְׂרָאֵל. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרַךְ אִיקְלַע לְהָתָם, אִימְשִׁיךְ בַּתְרַייהוּ, אִיעַקַר תַּלְמוּדֵיהּ. כִּי הָדַר, אָתָא, קָם לְמִיקְרֵי בְסִיפְרָא, בָּעָא לְמֵיקְרֵי, “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”. אָמַר, הַחֶרֶשׁ הָיָה לִבָּם. בָּעוּ רַבָּנָן רַחְמֵי עַלֵיהּ וְהָדַר תַּלְמוּדֵיהּ. וּמְבָאֵר רַשִּׁ”י חַמְרָא דִּפְרוֹגִיתָא שֵׁם מְדִינָה שֶׁיֵּינָהּ מְשֻׁבָּח: קִפְּחוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי הֲנָאָה, וַעֲסוּקִים בְּכָךְ, וְלֹא הָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְיָצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה. נִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ הוּא טָעָה דַוְקָא בַּפָּסוּק “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם”. כִּי פָּסוּק זֶה מְדַבֵּר עַל יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁזָּכִינוּ לְחֵרוּת הַגּוּף. וַה’ רָמַז לוֹ שֶׁאִם הוֹלְכִים אַחֲרֵי הֲנָאוֹת הָעוֹלָם כְּמוֹ הָעֵרֶב רַב, פּוֹגְמִים אֶת הַחֵרוּת שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם בִּבְחִינַת הַחֵרֵשׁ הָיָה לִבָּם, לְרַמֵּז שֶׁלִּבּוֹ אָטוּם מִשְּׁמוֹעַ תּוֹרָה, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר לְקַבֵּל עֹל תּוֹרָה שֶׁזֹּאת הַתַּכְלִית שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְלָכֵן רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר אֶת הַמֵּימְרָא, לְרַמֵּז שֶׁצָּרִיךְ לְקַדֵּשׁ אֶת הַחֵלֶב שֶׁמְּסַמֵּל גַּשְׁמִיּוּת. וְכֵן חֵלֶב נִרְמָז בְּחֵרֵשׁ לִבָּם. וְכֵן מוּבָא בַּגְּמָרָא שָׁם שֶׁהַנָּהָר דְּיוֹמְסִת הָיָה בוֹ תַּעֲנוּג רַק כ”א יָמִים בַּשָּׁנָה וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת הוּא אַחַד הַיָּמִים, וְהַגְּמָרָא מִסְתַּפֶּקֶת אִם חַג הַשָּׁבוּעוֹת הוּא בִּתְחִילָה אוֹ בְּסוֹף הַכ”א יוֹם. וְרוֹאִים קֶשֶׁר לִימֵי סְפִירַת הָעֹמֶר וּמַתַּן תּוֹרָה שֶׁבָּהֶם מְקַדְּשִׁים אֶת הַגּוּף לְקַבֵּל תּוֹרָה, וְהַמָּקוֹם הַזֶּה סִמֵּל אֶת הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל הַתּוֹרָה וְשֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁהֵבִיא תַּעֲנוּג שֶׁמּוֹנֵעַ אֶת הַתּוֹרָה. וְלָכֵן הִשְׁתַּלְשֵׁל הַחַגָּאוֹת שֶׁל הָעֶרֶב רַב בַּיָּמִים אֵלּוּ שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר בְּחֹדֶשׁ אִיָּר, כִּי כָּאן נִמְצָא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁלָּהֶם שֶׁלֹּא מוּכָנִים לְקַבֵּל אֶת עֲבוֹדַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ לְקַדֵּשׁ אֶת הַגּוּף כְּדֵי לְקַבֵּל תּוֹרָה, אֶלָּא עוֹשִׂים הַהֵפֶךְ רָצִים אַחֲרֵי הַנָּאוֹת הָעוֹלָם לִינוֹק מֵהַקְּדוֹשָׁה אֶת הַשֶּׁפַע שֶׁל הַגּוּף שֶׁקִּבַּלְנוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וְלָכֵן הַנְּפִילָה שֶׁלָּהֶם הִתְחִילָה בַּיָּמִים אֵלּוּ דַּוְקָא. וְהוֹסִיף הרה”ג ר’ מ. פ. שליט”א שֶׁמַיָּא דְיוֹמְסִת אוֹתִיּוֹת דְּי”וֹ מִס”ת, לְרַמֵּז שֶׁתַּעֲנוּג זֶה הָיָה הַלְּעֻמַּת זֶה שֶׁל הַתּוֹרָה, וְלָכֵן הוּא הִשְׁפִּיעַ עַל הַמַּיִם שֶׁהֵם תּוֹרָה, וְעַל הַדְּיוֹ מִסֵּפֶר תּוֹרָה, וְקָרָא הַחֵרֵשׁ בִּמְקוֹם הַחֹדֶשׁ

Good Spouse or Bad Spouse?

He who's wife governs him...

Three who's lives are not life: He who hopes to eat on his friend's table, he who lives on a loft, and he who's wife governs him. And some say: Afflictions plague his body. -Avot D'Rabbi Natan, 25:5 - Tosfot Pessahim 113b
שלשה חייהם אינן חיים, אלו הן: המצפה לשלחן חברו והדר בעלייה, וכל שאשתו מושלת עליו ויש אומרים: שיסורין מושלין בגופו ~אבות דרבי נתן פרק חמשה ועשרים, תוספות פסחים קיג,ב

And the Arizal explained: "Also know, that all of the holders of the Torah in this generation now [16th century], are themselves the aspect [reincarnation] of the men of the generation of the desert/Exodus [all the more so today!]..." and upon them it is stated: [Devarim 31:16] And the Lord said to Moses: "Behold...and this nation will rise up and stray after the deities of the nations of the land...And they will forsake Me and violate My covenant which I made with them." והאריז"ל הקדוש הסביר בזמנו ש... "גם דע, כי כל הבעלי תורה אשר בדור הזה עתה הם בחינת [גלגולם של] אנשי דור המדבר [באלף ה-16, וכל שכן היום!]..." שעליהם נאמר: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, וכמבואר אצלינו בפסוק [דברים לא,טז] ויאמר השם אל משה, הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו
And this is the reason for which their "WIVES GOVERN THEM," because in their days the EREV RAV [mixed multitude] created the Golden Calf and they "DID NOT OBJECT TO IT." But the WOMEN did not want to give their GOLDEN RINGS to the CALF, so therefore they "GOVERN OVER THEM" at this time... -Shaar HaGilgulim, Hakdamah 20 וזהו הטעם שנשותיהם מושלות עליהם, לפי שבימיהם עשו הערב רב את העגל ולא מיחו בהם, אבל הנשים לא רצו לתת נזמי הזהב לעגל, ולכך הם מושלות עתה עליהם נשיהם. ~שער הגלגולים, הקדמה כ
_________

בשבח הנשים - IN PRAISE OF WOMEN...

12 extra holidays in merit of the women ~ י"ב חגים נוספים, בזכות הנשים


The Ben Ish Hai wrote in year 2, Parashat Vayikra...

וכתב הרב בעל הבן איש חי זיע"א שנה ב' פרשת ויקרא אות א-ב
כתבו הפוסקים הטעם דנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בר"ח מפני דארז"ל דשלש רגלים נתנם הקב"ה לישראל על שם אבותינו והיה רוצה ליתן י"ב ראשי חדשים [בעצם 18 ימים] להיות מועדים ורגלים גמורים על שם י"ב שבטי ישראל. ואחר שחטאו ישראל בעגל הפסידו דבר זה, ולכך הנשים שלא חטאו בעגל הם זכו לר"ח יותר מן האנשים. ולכן נהגו בהם קדושה שלא לעשות מלאכה בר"ח אלא רק אוכל נפש בלבד
As our sages taught: the three festivals were given by Hkb"H [G-d] to Yisrael, in the name of our Patriarchs and HE wanted to give us 12 more 'complete' festivals [actually 18 days] in the name of the 12 tribes of Yisrael. And therefore since the women did not sin, it became lost to the men only to be given to the women 'more than' the men. And therefore they were specially designated to the women to be for them as holy [days] by abstaining from [hard] labor on Rosh Hodesh, except for human consumption.
As Kohelet 7:28 states: One man out of a thousand I found, but a woman among "all these" [Bekhol Eleh] I did not find. Meaning to say that "Bekhol Eleh" is the sin of the CALF, upon which they said: "Eleh" Elohekha Yisrael, "THESE" are your gods, O Israel... And the next verse (29) continues: See, THIS ONE ['ZEH'] alone I have found (from here goes the expression: one in a thousand!). 'Zeh' - Zayin Heh = 12 in Gematria.
And this is an allusion to the 12 months of the year, in which women celebrate 'like' on Yom Tov, by abstaining from hard labor at the beginning of each month. ...ובזה יובן בס"ד הכתוב בקהלת ז,כה) ואשה בכל אלה לא מצאתי... כט) לבד ראה זה מצאתי פירוש, "בכל אלה" הוא עון העגל שאמרו: אלה אלהיך ישראל... לא מצאתי חטא לאשה ולכן לבד ראה "זה" מצאתי... פירוש ראשי חדשים שהם מספר "זה" [12] אשר מקודשים ע"פ הראיה וכמ"ש רז"ל על הפסוק: החדש הזה לכם ראש חדשים א"ל הקב"ה למרע"ה כזה ראה וקדש מצאתי להנשים חלק בו יותר מן האנשים. ~עד כאן לשונו

And during the "three festivals" there is Mitzvah to be joyous as written [Deut. 16:11]...
"And you shall rejoice before the Lord, your God, you, and your son, and your daughter, and your manservant, and your maidservant, and the Levite who is within your cities, and the stranger, and the orphan, and the widow, who are among you." And It’s a Mitzvah to give and support those who are less fortunate.

And finally, there's a unique Mitzvah to buy gifts for various members of the household - such as the following...
1) The men and the women should both be joyful with MEAT and WINE. -Hagigah 8a
2) The women should receive clothing and/or "JEWELRY" - as this atones for the sin of the golden calf in which the Torah states: (Exodus 32:2) Aaron said to them... וַיאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי
"Remove the 'golden earrings' that are on the ears of your wives, sons and your daughters and bring them to me."
נאמר בתורה (דברים טז) "ושמחת בחגך" אתה ובנך ובתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך. לפיכך חייב אדם לשמח עמו ברגל את העניים והאביונים והאלמנות והיתומים, והיא חובה קדושה , וכדברי הגמרא שהנשים ואנשים יחדיו ישמחו בבשר ויין , נשים בבגדים ותכשיטים , וזה כפרה על עון העגל כמ"ש: ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי. -שמות לב, ב
3) And the Rambam added: "shoes for the women and sweets, nuts or toys for the children."
והרמב״ם הוסיף מנעלים. והקטנים במיני ממתקים ואגוזים או צעצועים
_________
Berakhot 17a teaches: All of a woman's merits are completely shared and made "equal" with that of her husband's...

Rav said: how do they gain merit...? by bringing their children and husbands to synagogues to study Torah and by the fact that they wait for their husbands to return from studying - this is how they merit a share in the Torah.
כל הזכויות משותפות באופן מלא כנזכר בגמרא ברכות יז,א
אמר רב: נשים במאי זכיין...? בכך שדואגות לבניהן ולבעליהן שילמדו תורה ובכך שממתינות לבעליהן שישובו מבית המדרש, זוכות לזכות התורה

And see in the Zohar Shelah Lekha (p.163), that the spouses meet "up-above" after they pass away. And there are special chambers in heaven, while everyday, three times a day, all of the husbands meet with their wives. At the head of these chambers reside Yokheved [mother of Moses], Serah Bat Asher, Batyah, Devorah, Sarah, Rivkah, Rachel and Leah. גם איתא התם שיש היכלות מיוחדות לנשים ובראשם עומדות יוכבד , שרח בת אשר , בתיה , דבורה , שרה , רבקה , רחל , לאה
_________
The Torah commanded MEN against the sin of [Bitul Torah] "wasting learning time,"
but the same is not so for WOMEN. But HaGaon HaHida adds: that sometimes a woman will postpone her husband from studying for whatever foolish reason. And it is well known that half of the reward of a man is given to his wife, since they are TWO HALVES of one soul. And may it be his will, that we merit to study and teach/share the Torah for the sake of heaven. And may we occupy ourselves with good deeds until the redeemer arrives.
.התורה ציותה את הגברים על ביטול תורה, אבל לא כן הנשים
ומוסיף הגאון החיד"א: שלפעמים האשה מבטלת את בעלה מללמוד על איזה דברי שטות - וידוע שחצי השכר של האיש הולכת על אשתו, כיון שהם נשמה אחת. ויהי רצון שנזכה ללמוד וללמד תורה לשמה וכן נעסוק במעשים טובים עד ביאת הגואל
_________
One Sage stated: Three don't see the FACE of HELL (Gehinam) these are them:
POVERTY, intestinal disorders and being under *AUTHORITY -R' HananEl... (other translation: Begging)

But the second Tanna (sage) teaches us...
And some say: Any man who has a BAD WIFE. As for a BAD SPOUSE, it is a MITZVAH to DIVORCE HER. -Eruvin 41b
And Rav said: the worst evil is an evil wife. -Shabbat 11a "אמר רב: "כל רעה ולא אשה רעה

**Note**It is important that we know this, so that should any of them occur, the knowledge that it will alleviate our suffering in the World to Come, will help us to accept our suffering with love. And thus be spared from seeing the inside of Gehinam/Hell, because we have already seen it in this world. ג' אין רואין פני גיהנם אלו הן, דקדוקי עניות וחולי מעיין והרשות ויש אומרים: אף מי שיש לו אשה רעה ואידך אשה רעה מצוה לגרשה. ~עירובין מא,ב
_________
Rav taught: It is a Mitzvah to divorce an evil wife, as stated:
[Prov. 22:10] "Divorce the scoffer, expel quarrels and disgrace." ,משלי כב,י: גָּרֵשׁ לֵץ! וְיֵצֵא מָדוֹן, וְיִשְׁבת דִּין וְקָלוֹן
[His wife used to switch whatever he requested from her]. If he asked her to prepare BEANS [Avidi Li TELOFHEI],
she would deliberately prepare LEGUMES [Himtzei] and vice-versa [Meiri: yet he forgave her entirely].
_________
R' Hiya's wife [son of Rav], used to PAIN HIM as well.
When he would find something (רש"י: suitable to her liking), he would wrap it in his turban/scarf and bring it for her.
Rav: Why do you do this? She pains you!! [65b, ISHTEYA SAMA D'AKARTA - she drank a POTION that causes STERILITY].
R' Hiya answered: DAYENU !! "it is more than ENOUGH that our [righteous] wives raise our children and save us from sin."
-Yevamot 63a
Note: R' Hiya's wife, Yehudit bore him TwO SeTs of TwInS: Rav Yehudah & Hizkiyah + Pazi & Tavi. Yehudah was born at the beginning of her SEVENTH month, and Hizkiyah, at the end of her NINTH. This was very painful for Yehudit, so she "disguised" herself and came before R' Hiya. *Yehudit asked: Is a woman commanded Peru ooR'vu [to be fruitful + multiply]?? *R' Hiya: No.
She drank a sterility potion [without his notice]. When R' Hiya found out [Maharshal: after much time], he greatly regretted that she would not bear more children. -Yevamot 65b
Note: HaRambam ruled, "a man is biblically forbidden - but a woman is permitted to drink a "Kos IKarin" STERILITY POTION so that she will not conceive." -Issurei Biah 16:12, Shulhan Arukh Even HaEzer 5:11
And Hakham Ovadia Yosef Shlita rules: that it was permitted by the MAJORITY of the Rabbis [Mil'khat-hilah], but from the Torah we learn that "PERMANENT REMOVAL of the WOMB" is 100% "Assur" [forbidden]. And this is indicated by the "wording" of the Rambam/Maimonides - that intentional sterilization [Ha-m'sares BaYadayim] is Mutar Aval Asur. {and she must "notify" her husband before doing so}... -Responsa, Yabia' Omer v. 8 Even HaEzer 14
אמר רבא: אשה רעה - מצוה לגרשה, דכתיב (משלי כב,י) גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון; רב, הוה קא מצערא ליה דביתהו: כי אמר לה "עבידי לי טלופחי" עבדא ליה חימצי; "חימצי" - עבדא ליה טלופחי. רב היתה מצערת אותו אשתו. כאשר היה אומר לה: "עשי לי עדשים" - היתה עושה לו חומצה [רש"י: מין קטנית]. כשהיה אומר לה "חומצה" - היתה עושה לו עדשים. ר' חייא היתה מצערת אותו אשתו. כאשר היה מוצא דבר (טוב) היה צורר אותו בסודרו ומביא לה. אמר לו רב: "והרי היא מצערת את אדוני!" אמר לו (ר' חייא): "דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא!!" ~יבמות סג,א
יהודית אשת ר' חייא
יהודה וחזקיה תאומים היו, אחד נגמרה צורתו לסוף תשעה, ואחד נגמרה צורתו לתחלת שבעה; יהודית דביתהו דר' חייא הוה לה צער לידה, שנאי מנא ואתיא לקמיה דר' חייא, אמרה: אתתא מפקדא אפריה ורביה? אמר לה: לא. אזלא אשתיא סמא דעקרתא, לסוף איגלאי מילתא, אמר לה: איכו ילדת לי חדא כרסא אחריתא; דאמר מר: יהודה וחזקיה אחי, פזי וטוי אחוותא (דף סו:א) *תרגום חופשי: לימים התברר ליהודית כי מתקיים דיון בבית המדרש בשאלה האם חלה מצוות פרו ורבו גם על האישה. לכן, התחפשה יהודית ובאה לבית המדרש של בעלה לברר האם מחויבת היא בהריונות נוספים? אמר לה בעלה: לא. ***הלכה ושתתה סם עקרות*** כשהתפרסם הדבר, אמר לה ר' חייא: הלוואי והיית יולדת לי רק עוד פעם אחת אחרונה. ~יבמות סה,ב... ויש לציין: שבאשה לא שייך סירוס כלל, וכתב הבית חדש: שהרמב"ם התכווין, שאין להתיר לשתות כוס של עיקרין, אלא כשיש לה צער לידה ביותר. וכן פסק מרן בש"ע אהע"ז סי' ה,יא - ומוסיף הגר"ע יוסף שליט"א: ומ"ש הרמב"ם שהמסרס את הנקבה פטור אבל אסור, היינו במסרס בידים שמקלקל את חדרי בטנה, ומה שאמרו שאין סירוס בנקבה היינו אין דין סירוס לאסור מהתורה בנקבה, אבל פעולת הסירוס אסורה בנקבה מדרבנן. וכוונת הרמב"ם היא שבמסרס בידים באשה פטור אבל אסור. ~שו"ת יביע אומר ח"ח אהע"ז סי' יד
_________
Rav said: A man must be very careful not to afflict his wife.
For women are prone to cry, and Hashem is quick to punish when the victim cries. -Bava Metzia 59a
אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה (תהלים לט) אל דמעתי אל תחרש

R' Yosef Hayim of Baghdad writes to the women: "If your husband did something to you - don't cry.
And if you want to cry in order to let out your sorrow - immediately forgive him.
Because YOU ARE ACTUALLY HIM - AND HE IS ACTUALLY YOU. Because if you don't, G-d will immediately punish him...
A) through sickness B) or through loss of assets C) or any other detriments, and you will find that you also will be harmed.
-Translated from Iraqi-Arabic by: Hakham Mutzafi Shlita {from the book: Qanoun El-Nasa, the Canon of Women}

רבי יוסף חיים זצ"ל כותב לאשה: "אם בעלך עשה לך משהו - אל תבכי. ואם את רוצה לבכות, כדי להוציא את הצער שלך - מיד תמחלי לו.
מפני שהוא זה את - ואת זה הוא." כי מיד הקב"ה יעניש אותו... א) בחולי ב) או בהפסד ממון ג) כל נזק אחר. ונמצא שגם את נזקת...
-תורגם מעירקית על ידי: חכם בן-ציון מוצפי שליט"א: “חוקי הנשים” קאנון אל נסא – והוא ספר הלכות, מוסר ודרך ארץ

Question asked to: HaRav Ben-Tzion Mutzafi Shlita

I was in a RELATIONSHIP w/ a girl for 3 months and she wanted to WAIT another year.
Honorable (Rabbi), you wrote to me that: such practice is "NOT JEWISH."
So I ENDED the relationship and now she CRIES so much and refuses to FORGIVE.
Should I be WORRIED? Are TEARS not DANGEROUS?

Answer: They are IMAGINATIONS and not (pure) TEARS [DimYonot V'lo D'maot].
It's Halakhically FORBIDDEN to EXTEND a relationship for too long, it's a GRAVE SIN.
הייתי בקשר עם בחורה 3 חודשים, רצתה לחכות שנה כבודו כתב לי: שזה לא יהודי אז חתכתי את הקשר ועכשיו היא בוכה המון ולא רוצה לסלוח, אני צריך לפחד כבודו? דמעות זה מסוכן... תשובה: זה דמיונות ולא דמעות. אסור להמשיך קשר יותר מדי זמן, זו עבירה חמורה
I have learned: "The gates of tears shall not be locked..." Then why have gates at all?
For those fools who cry but have no idea what they are crying about. -R' Simcha Bunam of Pshis'cha
_________
Our sages said: Yael was a "Ishah K'sheirah" kosher [jewish] woman who fulfilled the WILL of her [kosher] husband.
from here our sages taught: "there is no more a kosher [upright] woman, than a woman who fulfills the will of her husband." -Yalkut Shimoni, Tana D'vei Eliahu Rabah ch. 9
Rabeinu Yosef Hayim in Ben Yehoyada writes: "For the woman that does the will of her husband is PROOF that she LOVES HIM - and since she loves him [B'Emet] in TRUTH, so does he love her in return." -B.Yehoyada, Nedarim 68
כך אמרו חכמים: יעל אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה היתה. מכאן אמרו חכמים: אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה... ילקוט שמעוני – שופטים ד' רמז מ"ב, בתנא דבי אליהו רבא פרק ט, וכן בעבודת ישראל לפסח - כי האשה שעושה רצון בעלה מוכרח שהיא אוהבת אותו, וכיון דאוהבת אותו באמת גם הוא אוהב אותה. ~בן יהוידע, נדרים סח
_________
It was the Shunamit who pointed the virtues of Elisha [Kadosh Hu - he is Holy!],
from which we learn that: a woman understands/recognizes the nature of guests more than a man does. -Berachot 10b
And HaRav Zamir Cohen adds: that if a person wishes to begin a partnership with another, he should first invite him to a meal in their home. Afterwards, ask her opinion as to partner up with him - and her answer will be 99% accurate.
ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא [מלכים ב ד ט]: אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש; קדוש הוא... ~ברכות י,ב - ומוסיף הרב זמיר כהן שליט"א: שאם אדם רוצה לעשות שותפות עם מישהו, קודם שיזמין אותו לארוחה בבית. ואחר כך ישאל את אשתו האם כדי להכנס אתו לעסק ?? - והתשובה שלה תהיה 99% מדויק
_________
Regarding the FEAR of HEAVEN,
Rav Teaches: Anyone who follows his wife's COUNSEL falls to Gehinam.
"RAK LO HAYAH K'AH'AV/AHAB, ASHER HEETMA-KER LA'ASOT HA'RA B'ENEI HA'SHEM;
ASHER HEES'TAH OTO IZEVEL ISHTO."(Melakhim I 21:25) ~There was no one like Ah'av who sold himself
to do evil in the eyes of HaShem, because Izevel (Jezebel) his wife incited him."
Answer #1: In matters of the house [MILEI D'BEITA], listen to her, but NOT regarding WORDLY matters.
Answer #2: In worldly matters [MILEI D'ALMA], listen to her, but NOT regarding SPIRITUAL matters[Milei D'Shmaya].
ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנום ~ במילי דעלמא איתתך גוצא גחין ולחיש לה, במילי דשמיא השומע לעצת אשתו נופל לגיהנום. ~בבא מציעא נט,א
כלומר, שמדובר כאן בעניני שמים תורה והלכה, וכמו שנאמר: ואל אישך תשוקתך
Rav Helbo said: A man must be very careful to honor his wife properly, for Berakhah/Blessing is found
in his house (and Abraham got wealthy) only due to her (Sarah Imeinu) - "ul'Avram Heitiv Ba'avurah".

And Rava advised men of his city to honor their wives even more than themselves (Yevamot 62b), so they will get rich...
(OKIRU LI'NSHAIKHU KI HEKHI D'TEET-AT'RU}
And the commentators explained: this means buying her clothing and jewelry. (Bava Metzia 59a)
בגמרא אמרו: כבדו את נשותיכם בכדי שתתעשרו {בבא מציעא נט,א}. ועוד אמר רבי חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין הברכה מצויה בביתו אלא בשבילה. עוד אמרו יבמות סב, ב. אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו. וכתבו המפרשים היינו קניית בגדים ותכשיטים עבורה
_________
ISHTI BEITI - Rabee Yossi said: "All my life I called my wife my house" [since without her the house cannot function].
SHORI SADAI - And I called "my ox my field" [since without it the field cannot function]. -Gittin 52a
אמר רבי יוסי: מימי לא קראתי לאשתי - אשתי, אלא לאשתי - ביתי" (גיטין נב, א) יש אשה - יש בית. אין אשה - אין בית
_________
The grandson of Honi HaMe'agel...
Aba Hilkiyah's wife wore jewelry & make-up to greet him upon entering their home.
So that (during the course of the day) he should not look at another woman. -Taanit 23b
ומדוע יצאה אשתך לקראתך כשהיא מקושטת?? שלא אתן עיני באשה אחרת. -תענית כג,ב
_________
Three things broaden a person's mind [give a sense of spaciousness]: a nice dwelling, a nice wife, and nice vessels.
שלשה מרחיבין דעתו של אדם אלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים: ~ברכות נז,ב
_________
Rabban Gamliel taught that in the FUTURE, women will give birth every day - "Ha-rah v'Yoledet Yahdav"... So R' Gamliel showed him a CHICKEN - "TARNEGOLET" which LAYS EGGS EVERY DAY (without pain). -Shabbat 30b
בעניני המשיח: עתידה אשה שתלד בכל יום ללא צער כתרנגולת. שנאמר: הרה ויולדת יחדיו (ירמיה לא,ח) -שבת ל,ב
_________
If you wear your Tefillin [Phylacteries] properly, you will become much stronger."

He who holds back his ROD - hates his son,
but he who loves him disciplines him early. {Proverbs 13:24}

Our sages explained: that he DISCIPLINES his son with REBUKE and TEACHES him CHARACTER REFINEMENT with the ROD of his TONGUE
and NOT with the ROD in his HAND.
חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנוֹ; וְאֹהֲבוֹ, שִׁחֲרוֹ מוּסָר, ~משלי יג כד
פירשו רבותינו: שגוער בו במוסר ומלמדו דרך ארץ בשבט לשונו, ולא בשבט שבידו
_________
The Holy Torah EXEMPTED all women from all the MITZVOTH [commandments] that are TIME BOUND...
[reason A] Women are not bound to the mitzvoth based on their times or days,
for there is "clearly a difference" between the TASKS of a MAN and those of a WOMAN.
[reason B] According to the Qabbalah: "A WOMAN'S SOUL is alluded to the WORLD which has NO TIME."
Yet --- there are mitzvoth which are an EXCEPTION [out of the norm]...
As for this our sages gave us a SIGN in the verse: (Numbers 5:22) "and the woman shall answer - Amen, Amen."
Alef = Agadah [Passover] Mem = Megillah [Purim] Nun = Ner [Sabbath (not all the prayers) & Hanukah] -Mutzafi
התורה הקדושה פטרה את הנשים כולם, מכל המצוות התלויות בזמן, כי... א) אשה אינה משועבדת למצות על פי שעות או זמנים, כי יש חלוקת תפקידים ברורה בין הגבר לבין האשה, ומוטלות עליה מטלות אחרות, כגון כל המשימות של הבית וניהולו... ב) האשה נשמתה רומזת *על פי הקבלה
ל-"עולם שאין בו זמן," ולכן היא פטורה. *בדברי רבנו האריז״ל מובא הטעם על פי הקבלה, ופירשו רבנו הרש״ש זיע״א בספרו נהר שלום, והוא כי מצוות עשה התלויות בזמן הם במדריגה תחתונה יותר, ואילו "שאין הזמן גרמן" יותר גבוהות, והוא המקום ממנו נחצבו נשמות הנשים שהן גבוהות יותר, ואין להן מגע במצוות התלויות בזמן ולכן הן פטורות מהן

יוצאים מהכלל : א, עניני השבת קידוש והבדלה ועוד, חוץ מהתפילות, כי גם היא חייבת בשמירת השבת כמו האיש. ב,מצות הגדה של פסח, ליל הסדר, ארבע כוסות, מצה מרור וחרוסת ואפיקומן, כי הם היו בנס יציאת מצרים, וחייבות להודות כאנשים. ג,חנוכה ופורים , שהם הדלקת נרות חנוכה בברכה, קריאת המגילה בברכה, מתנות לאביונים, משלוח מנות, סעודת פורים, כי עליהן גם נגזרו אותן גזירות כמו לגברים. ולכן הן חייבות בהן, ויכולות להוציא ידי חובה את האנשים שגם הן היו באותו הנס.כנזכר בגמרא שבת כג, א. פסחים ק"ח , ב. מגילה ד, א.
ונתנו סימן בפסוק במדבר ה, כב. וענתה האשה אמן אמן. ראשי תיבות א-גדה, מ-גילה, נ-ר חנוכה. ~מוצפי
_________
And it MUST be noted:
In our Holy Torah, there is no matter of discrimination against women G-d forbid, Hass' VeShalom. But rather it goes on to "honor women" exceedingly. As our sages have already commanded: that a man must loves his wife just like his body and even more than his own body. And in the Psalm "Eshet Hayil" a Woman of Valor, which was established for a woman who feared the the L-rd [King Solomon's mother, BATSHEVA]. And there is none of it's like anywhere in the world which speaks in praise of a [righteous] woman. And as for women who are not obligated to many Torah commandments [Mitzvot] in which men are, it is for whatever reason that arose before the mind of the Almighty BlB"H - and every person is intent to receive these orders from the Almighty One Blessed Be He. And to fulfill their purpose in the world properly. And just as one can not complain that a Yisrael is not a Cohen or Levi, but was told: fulfill your destiny as an Israelite for it's the Command of your G-d. And the same goes for women in all the commandments as the men. For it is due to some reason that came to mind before the Almighty One - as mentioned. And it does not belong to the common sense, even to have a hint of dissatisfaction on this matter. And the appellant on this should not speak out of his own mind.
ואין זה ענין חלילה של הפלייה וכדומה, כי ברוח תורתינו הקדושה האשה מתכבדת במאד מאד. וכבר ציוו חכמינו שיהיה האיש אוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו. ומזמור אשת חיל שנתקן לאשה יראת ה' [בתשבע אם שלמה], אין כמותו בכל העולם לדבר בשבח של אשה. ומה שפטרה התורה את האשה מכמה מצות שהאיש מחוייב בהם, הוא מאיזה טעם שעלה במחשבה לפני ה' יתברך, ועל כל אדם לקבל את צווי ה' יתברך ולמלאת את יעודו בעולם כראוי. וכשם שאי אפשר שאדם מישראל יתלונן על כך שאין הוא כהן או לוי, אלא נאמר לו, קיים את יעודך כישראל כמצות אלקיך, כמו כן הנשים שאינן מצוות בכל המצות כמו האנשים, הוא בודאי מחמת איזה טעם שעלה במחשבה לפני ה' יתברך כאמור, ולא שייך על פי השכל הישר, גילוי של אי שביעות רצון על ענין זה. והמערער על זה לא בדעת ידבר.
__________


שאלה - 188917
בחור שאחרי שמברר על שידוך וכל הפרטים ניראים שמתאים לפגישה אבל רוצה לראות תמונה של הבחורה שלא להיפגש סתם.
תשובה
חוטא הוא, כי נושא אשה לשם חטא ולא לשם שמים כיהודי מעם קדוש. ועיין מה שכתב בספר חסידים סימן רמ"ג.
"בימינו אנו רואים בני אדם שלוקחים נשים שאינן צדקניות והולידו בנים שאינם מהוגנים או בלא תורה כדוגמת קרובי אשתו היו בניו וכן מצינו אותן שמן הדין היה להם להיות ת"ח ויראי שמים שאבותיו יותר משלשה היו בעלי תורה ויראי שמים וכתיב (ישעי' נ"ט כ"א) לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך [וגו'] מעתה ועד עולם ומצינו שהתורה פוסקת מהם לפי שאביהם לקח אשה שאין אחיה בעלי תורה וצדיקים ואפילו אחיה ת"ח ואביה הוליד בנים שאינן מהוגנים, או האשה עצמה אינה הגונה, ועל כן הולידו בנים שאינם מהוגנים".
ואוי להן לשדכניות המחטיאות את הרבים ומקלקלות את עם ישראל הקדוש.
ועיין כלי יקר בראשית ד, י"ט.
על הלוקח אשה "כי אם לשם יופי למלאות רסן תאוותו אז בנים זרים יוולדו להם זרע מרעים בנים משחיתים"



__________



BEN ISH HAI: on reading/hearing megilla.. Ohh BTW Midrash HaNeelam says: that a woman should preferably HEAR and NOT READ the TORAH (for there is a great Tikun involved... Rashi says bdieved it's fine... but al-pi SOD it's not... That's all - let's just HEAR the truth in it's entirety and not 1/2?

הלכות פורים.פרשת תצוה שנה ראשונה. אות א. הכל חייבין במקרא מגילה אנשים ונשים אך הנשים אע"פ שיודעין לקרות ישמעו מן האנשים וכן המנהג בעה"ק תוב"ב(ירושלים) שמעולם לא נשמע שהאשה קראה מגילה ולכן כל אדם אע"פ שקרא המגילה בבית הכנסת יקראנה בביתו בשביל אשתו שלא שמעה בבית הכנסת ובשביל הבתולות ושאר נשים ומשרתים שבבית ואם קראה בבית הכנסת וחוזר וקורא לנשים לא יברך בשבילם וגם הם לא יברכו
















Rambam on Sorcery and it's tendencies amongst "women" Guide for the Perplexed: part III; 37 ורוב מעשי הכשפים הללו מתנים בהן שתהיינה העושות נשים דווקא, כפי שתמצא שאמרו בהוצאת המים כי עשר נשים בתולות לובשות תכשיטים - ובגדים אדומים, ורוקדות ומדדות לפנים וחוזרות לאחור ורומזות לשמש, ויתר אותם המעשים הארוכים, עד אשר יצאו המים לפי דמיונם. וכמו שהזכירו כי ארבע נשים מתפרקדות על גביהן ומגביהות רגליהן כשהן מפושקות ואומרות כך ועושות כך כשהן בתנוחה מכוערת זו, ובכך יסתלק הברד היורד על אותו המקום. והרבה מן השיגעונות וההזיות הללו, לא תמצאם כלל מתנים שיעשום כי אם הנשים... Persian : חלק שלישי ל"ז, מורה נבוכים __________________________ Opinions differ with respect to whether a concubine is permitted or forbidden. But the majority of Halakhic authorities argue, that: ~"Concubinage was formally forbidden by the rabbis as immoral." Whenever polygamy occurs in the Tanakh, it invariably involves nothing but trouble (just examine the complicated lives of Abraham, Jacob and David for a clear example). The only serious exception is the law regarding the levirate marriage (i.e., where the brother dies without leaving an heir, the brother has a duty to marry his brother-in-law’s wife, see Lev. 25:23ff; Num. 27:8–11; Jer. 32: 6ff). "Despite the sages of the Talmud who "did" permit Pilagshut." {Rabeinu Tam, Sefer HaYashar} -Most Halakhic authorities rule in accordance with Maimonides. ~Times have changed! That: "Only a King is Permitted to do so." {Sanhedrin 21a, Maimonides Hilkhot Melakhim 4:4} It is not practical, and according to Rashi, a 'concubine' must have Kiddushin. -And yes, a 'Pilegesh' is compared to a harlot. Because according to the Rambam: Wherever the Torah refers to "Zonah" it means a "Woman who engaged in relations." And therefore she has "no interest" in creating an exclusive and lasting relationship. HaRamban {Nahmanides} declared that: such unions will more likely degrade into a "Gross" animalistic sexual lust; it is unlikely that the union will remain a clean pristine morally elevated one. Moreover, HaRamban further said: that it is possible to be a sinner with the permission of the Torah – to utilize technicalities to permit a non-sanctified union. ~Radbaz (Resp, Vol, 4 #225) writes: “Nowadays a woman is not sexually permitted to any man except through the formal marriage ceremony of Kiddushin, Huppah, & Sheva Brakhot. *The Code of Jewish Law States: Shulhan Arukh (Even HaEzer, 149:6) speaks of "Anusim" -those who are forbidden to marry under a Tyrannical government (Even without witnesses). But they still must get a "Get" (letter of divorce) if they choose to. {As for the Ashkenazim} The 'Rama' (Even HaEzer: 26), brings the Ra'avad who "did" permit such practice. =================================================== "He who robs his father or his mother" ~Zohar, Tazria Rabbi Hiya says that "his father" is G-d, "his mother" is the congregation of Yisrael, and the robbery is a man coveting a woman who is not his wife. Such a man blemishes above and blemishes below and blemishes his own soul. -Rabbi Hiya opened with the words, "He who robs his father or his mother..." (Mishlei 28:24). His father is the Holy One, blessed be He, and his mother is the Congregation of Yisrael. "robs" is as in the words, "the robbery of the poor is in your houses" (Yeshayah 3:14). -What is THE ROBBERY? It is man coveting another woman, who is not his wife. We learned there that whoever derives any enjoyment from this world without blessing, it is as if he robs the Holy One, blessed be He, and the Congregation of Yisrael, as written, "He who robs his father or his mother, and says, It is no transgression; "he is the companion of a destroyer." Whoever enjoys anything of this world, THE WORDS 'WHOEVER ENJOYS' include a woman. Whoever joins a woman to enjoy her without a blessing, NAMELY WITHOUT THE SEVEN BLESSINGS BESTOWED ON THE BRIDE, it is as if HE robs the Holy One, blessed be He, and the Congregation of Yisrael. What is the reason thereof? Because they are united by means of the seven blessings AND HE WHO DERIVES ENJOYMENT WITHOUT THEM BLEMISHES THE SUPERNAL SEVEN BLESSINGS. And if this is true to a single woman, it is all the more true for one who unites with another man's wife, who has the likeness of above by means of the seven blessings THROUGH HER HUSBAND, all the more so. "he is companion of a destroyer" (Mishlei 28:24) refers to Jeroboam, as was explained, who "says, It is no transgression" (Ibid.), Saying: she is single, why should it be forbidden? Therefore, he "robs his father or his mother." Moreover, "he is companion of a destroyer." The destroyer is a man who blemishes the form and establishment of above, and all the more so whoever covets his neighbor's wife to cling to her, who blemishes even more. He is thus blemished forever. ~~~~~~~(Except: if he does Teshuvah - Through Ahava}~~~~~~ He is a destroyer because he blemishes above, blemishes below, and blemishes his soul, as written, "a destroyer," and, "he who does that destroys his soul" (Mishlei 6:32). ~"May the Rock of Israel save us from mistakes, and may we fear his Torah of Wonders"